במדבר-פרק-14

מקבץ

ביאורים

  • וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה שנכחה באותו מעמד וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא.

  • וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה: לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ – היינו מתים בשלום ובשקט.

  • וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת, כנען לִנְפֹּל בַּחֶרֶב?! במקום למות בשלום באופן טבעי, נמות קודם זמננו במלחמה, ו נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז. הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה. מתוך הבכי והמהומה הזו ההתמרמרות גדלה והולכת:

  • וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, הבה נמנה מנהיג כלשהו, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה. לא כדאי שנמשיך במסע לכיוון כנען.

  • וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

  • וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה שהיו מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ, מן המרגלים, קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם.

  • וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ – טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד.

  • – אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' – וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. הארץ מצוינת, והכול תלוי ברצון ה'.

  • אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ בסירובכם לבוא אל הארץ, וְאַתֶּם, שהובטחתם על ידי ה' אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ, גם אם אחרים אמורים לירא מהם, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם. ננצח אותם בקלות כאכילת לחם. סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם, כבר אין להם מחסה ומגן. וַה' אִתָּנוּ, לכן אַל תִּירָאֻם, תתייראו מהם.

  • וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם – את יהושע וכלב, ואולי באותה הזדמנות גם את משה ואהרן בָּאֲבָנִים. וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כפי הנראה, משה הלך לאוהל מועד.

  • וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: עַד אָנָה, מתי יְנַאֲצֻנִי, יבזו אותי, יחללוני הָעָם הַזֶּה, וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל, למרות כל הָאֹתוֹת, הנסים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ?!

  • אַכֶּנּוּ, אכה את העם הזה בַדֶּבֶר, במגפה וְאוֹרִשֶׁנּוּ, אכלה אותם, וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ, משה, לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. במקום בני ישראל יקום עם חדש, בני משה.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה': וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי, ש הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה, את ישראל מִקִּרְבּוֹ, מתוכם.

  • – וְאָמְרוּ אֶל, על יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת, כנען, שישראל אמורים לבוא אליה. מכיוון שעד כה המצרים שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה' מצוי בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה, ישראל אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה, ה', אתה נגלה לישראל, וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה.

  • – וְהֵמַתָּה, אם תמית אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד במגפה. וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר:

  • מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם, אין ביכולתו לנצח את עמי כנען – וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר.

  • וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, יתגלה כוחך לישראל באופן נעלה ורם יותר מאשר עד עכשיו, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, כפי שלימדת והבטחת לאחר הכפרה על חטא העגל לֵאמֹר:

  • ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם, סבלני וְרַב חֶסֶד, נֹשֵׂא, מוחל, מרים את משאם של עָוֹן וָפָשַׁע. ומצד שני – וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה את העוון. אף על פי שה' מוחל על העוון וממתין לחוטא שישוב, אין העוון מתנקה לחלוטין, אלא פֹּקֵד, זוכר וגומל עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. בהיותו רב חסד, אין הוא מעניש על עוונותיו של אב את כל צאצאיו לדורותיהם, ומאידך גיסא, גם אינו מעניש כאחת בכיליון, אלא פוקד את העוון על הצאצאים ארבעה דורות, ואם אלו אינם מזכירים את העוון על ידי חטאים נוספים, הוא נמחק ונעלם לחלוטין.

  • סְלַח נָא, והחלף עונשם החמור בעונש קל יותר לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה, סבלת וסלחת לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה.

  • וַיֹּאמֶר ה': סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ, כמו שאתה אומר, שהרי נימוקיך טובים. אמנם תפילתו של משה הועילה לבטל את הגזרה הראשונית להכות את העם כולו בבת אחת, ולהעמיד ממשה עם חדש,

  • וְאוּלָם חַי אָנִי, אני נשבע בחיי, וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ, ביטוי שבועה נוסף,

  • כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר – כל עם ישראל, וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי –

  • אִם יִרְאוּ, אני נשבע שכל העם הזה לא יראו אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם, ובוודאי ש כָל מְנַאֲצַי בין שהם המסיתים למרד, ובין שהם המוסתים, בין מי שהיו אחוזי אימה מדיבת הארץ ששמעו מן המרגלים, ובין המתנגדים להנהגתו של משה על בסיס אישי – לֹא יִרְאוּהָ.

  • ולעומתם עַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, אף שהיה אחד המרגלים, וַיְמַלֵּא אַחֲרָי, נשאר נאמן באופן מלא לרצוני ולפקודותי – וַהֲבִיאֹתִיו בעוד שנים כאחד הכובשים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה עתה לתור אותה. וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה.

  • – וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק, והם יחסמו את כניסתכם לארץ. לפיכך, מָחָר פְּנוּ אחורנית וּסְעוּ לָכֶם לעבר הַמִּדְבָּר ולכו שוב ב דֶרֶךְ יַם סוּף.

  • וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

  • עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, בעיקר המרגלים אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים, גורמים לתלונות עָלָי?! אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה – המרגלים מַלִּינִים עָלַי – שָׁמָעְתִּי.

  • אֱמֹר אֲלֵהֶם: חַי אָנִי, נְאֻם ה', אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי, כפי מה שאמרתם, שלא תצליחו לכבוש את הארץ ותמותו לפני שיעלה בידכם לכבשה, כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם.

  • בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם, וְכָל פְּקֻדֵיכֶם, כל המנויים לְכָל מִסְפַּרְכֶם, לכל דבר ועניין שאתם נספרים בשבילו, כלומר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה, אתם אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי. אמירתכם תתממש לא במלחמה, אלא במדבר.

  • אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי, נשבעתי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ. לא תזכו להגיע אל הארץ המובטחת, כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, המבוגרים היחידים שייכנסו לתוכה.

  • וְרק טַפְּכֶם, ילדיכם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, יילקחו בשבי על ידי עמי כנען במלחמה עמם, וְהֵבֵיאתִי אֹתָם אל הארץ, וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ.

  • וּלעומת זאת פִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, ולא תימלטו ממנו.

  • וגם בְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים, מיטלטלים הנה והנה בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם, סטיותיכם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר, עד שכולכם תמותו במדבר.

  • בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם – יוֹם לַשָּׁנָה, יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם – אַרְבָּעִים שָׁנָה, וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי, התרחקותי, הסלקותכם ממני, או: מחיר הסירוב בי.

  • אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי, אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי – בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ, יִכלו וְשָׁם יָמֻתוּ. רק הדור הבא יכבוש את הארץ.

  • וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ, המרגלים עצמם, וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ, המשיכו בדברי תעמולה כנגד הכניסה לארץ

  • וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה, בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'. הם הראשונים שמתו, ובמיתה לא טבעית.

  • וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ. ברור אפוא שלא הייתה זו מחלה מדבקת שלקו בה המרגלים, אלא עונש מדויק שפגע רק במוציאי דיבת הארץ רעה.

  • וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. משה הודיע לכל בוגרי העם שכיוון שבארץ מאסו, ולמצרים אין טעם לחזור, נגזר עליהם להישאר במדבר עד מותם. וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד, שהרי האמינו בה' ובמשה.

  • וַיַּשְׁכִּמוּ בני ישראל בַבֹּקֶר, וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר: הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה', אל ארץ כנען כִּי חָטָאנוּ בסירובנו לעלות אליו.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי ה' – וְהִוא, יזמתכם זו לֹא תִצְלָח.

  • אַל תַּעֲלוּ להילחם על הארץ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם, ועל כן אין סיכוי שתנצחו, וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. חבל שתנחלו תבוסה.

  • כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם בדרך, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב. כִּי עַל כֵּן, הואיל ו שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי ה', סרתם מדרכו, וְלֹא יִהְיֶה ה' עִמָּכֶם.

  • – וַיַּעְפִּלוּ, העזו, התעקשו וחיזקו את לבם, או: עברו על האיסור ומרו לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר שעמד בדרכם לכנען, ואולם אֲרוֹן בְּרִית ה' וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ, זזו מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה.

  • וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם כיתתו, כתשו אותם עַד הַמקום שלבסוף נקרא חָרְמָה מפני שבו היה חורבנם. הם הובסו במלחמה, ונסוגו בבושה. לאחר שהסתיים עניין זה חלפו שנים שאין עליהן כמעט שום סיפור דברים. בשנים אלה נע העם בעקבות הענן, שציין את רצון ה', בלי שום יעד ברור. מטרת נדודים אלו הייתה מותו של אותו דור במדבר ותקומתו של דור חדש. לחיים טרגיים אלו נידון הדור שסירב לעלות, כאשר ההזדמנות לעשות זאת הייתה פתוחה בפניו.

פסוקים

  1. ותשא כל־העדה ויתנו את־קולם ויבכו העם בלילה ההוא
  2. וילנו על־משה ועל־אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל־העדה לו־מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו־מתנו
  3. ולמה יהוה מביא אתנו אל־הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה
  4. ויאמרו איש אל־אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה
  5. ויפל משה ואהרן על־פניהם לפני כל־קהל עדת בני ישראל
  6. ויהושע בן־נון וכלב בן־יפנה מן־התרים את־הארץ קרעו בגדיהם
  7. ויאמרו אל־כל־עדת בני־ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד
  8. אם־חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל־הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר־הוא זבת חלב ודבש
  9. אך ביהוה אל־תמרדו ואתם אל־תיראו את־עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל־תיראם
  10. ויאמרו כל־העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל־כל־בני ישראל
  11. ויאמר יהוה אל־משה עד־אנה ינאצני העם הזה ועד־אנה לא־יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו
  12. אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי־גדול ועצום ממנו
  13. ויאמר משה אל־יהוה ושמעו מצרים כי־העלית בכחך את־העם הזה מקרבו
  14. ואמרו אל־יושב הארץ הזאת שמעו כי־אתה יהוה בקרב העם הזה אשר־עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה
  15. והמתה את־העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר־שמעו את־שמעך לאמר
  16. מבלתי יכלת יהוה להביא את־העם הזה אל־הארץ אשר־נשבע להם וישחטם במדבר
  17. ועתה יגדל־נא כח אדני כאשר דברת לאמר
  18. יהוה ארך אפים ורב־חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על־בנים על־שלשים ועל־רבעים
  19. סלח־נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד־הנה
  20. ויאמר יהוה סלחתי כדברך
  21. ואולם חי־אני וימלא כבוד־יהוה את־כל־הארץ
  22. כי כל־האנשים הראים את־כבדי ואת־אתתי אשר־עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי
  23. אם־יראו את־הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל־מנאצי לא יראוה
  24. ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל־הארץ אשר־בא שמה וזרעו יורשנה
  25. והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים־סוף
  26. וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר
  27. עד־מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את־תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי
  28. אמר אלהם חי־אני נאם־יהוה אם־לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם
  29. במדבר הזה יפלו פגריכם וכל־פקדיכם לכל־מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי
  30. אם־אתם תבאו אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לשכן אתכם בה כי אם־כלב בן־יפנה ויהושע בן־נון
  31. וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את־הארץ אשר מאסתם בה
  32. ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה
  33. ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את־זנותיכם עד־תם פגריכם במדבר
  34. במספר הימים אשר־תרתם את־הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את־עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את־תנואתי
  35. אני יהוה דברתי אם־לא זאת אעשה לכל־העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו
  36. והאנשים אשר־שלח משה לתור את־הארץ וישבו וילונו [וילינו] עליו את־כל־העדה להוציא דבה על־הארץ
  37. וימתו האנשים מוצאי דבת־הארץ רעה במגפה לפני יהוה
  38. ויהושע בן־נון וכלב בן־יפנה חיו מן־האנשים ההם ההלכים לתור את־הארץ
  39. וידבר משה את־הדברים האלה אל־כל־בני ישראל ויתאבלו העם מאד
  40. וישכמו בבקר ויעלו אל־ראש־ההר לאמר הננו ועלינו אל־המקום אשר־אמר יהוה כי חטאנו
  41. ויאמר משה למה זה אתם עברים את־פי יהוה והוא לא תצלח
  42. אל־תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם
  43. כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי־על־כן שבתם מאחרי יהוה ולא־יהיה יהוה עמכם
  44. ויעפלו לעלות אל־ראש ההר וארון ברית־יהוה ומשה לא־משו מקרב המחנה
  45. וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד־החרמה

פסוקים מנוקד

  1. וַתִּשָּׂא כָּל־הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא׃
  2. וַיִּלֹּנוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל־הָעֵדָה לוּ־מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ־מָתְנוּ׃
  3. וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה׃
  4. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה׃
  5. וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל־פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל־קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
  6. וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה מִן־הַתָּרִים אֶת־הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם׃
  7. וַיֹּאמְרוּ אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד׃
  8. אִם־חָפֵץ בָּנוּ יְהוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר־הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃
  9. אַךְ בַּיהוָה אַל־תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל־תִּירְאוּ אֶת־עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ אַל־תִּירָאֻם׃
  10. וַיֹּאמְרוּ כָּל־הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְהוָה נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
  11. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה עַד־אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד־אָנָה לֹא־יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ׃
  12. אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי־גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ׃
  13. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהוָה וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי־הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת־הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ׃
  14. וְאָמְרוּ אֶל־יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי־אַתָּה יְהוָה בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר־עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה׃
  15. וְהֵמַתָּה אֶת־הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־שָׁמְעוּ אֶת־שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר׃
  16. מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה לְהָבִיא אֶת־הָעָם הַזֶּה אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר׃
  17. וְעַתָּה יִגְדַּל־נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃
  18. יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֺן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל־בָּנִים עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים׃
  19. סְלַח־נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד־הֵנָּה׃
  20. וַיֹּאמֶר יְהוָה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ׃
  21. וְאוּלָם חַי־אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד־יְהוָה אֶת־כָּל־הָאָרֶץ׃
  22. כִּי כָל־הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת־כְּבֹדִי וְאֶת־אֹתֹתַי אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי׃
  23. אִם־יִרְאוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל־מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ׃
  24. וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה׃
  25. וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם־סוּף׃
  26. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃
  27. עַד־מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת־תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי׃
  28. אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי־אָנִי נְאֻם־יְהוָה אִם־לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם׃
  29. בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל־פְּקֻדֵיכֶם לְכָל־מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי׃
  30. אִם־אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם־כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן׃
  31. וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ׃
  32. וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה׃
  33. וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת־זְנוּתֵיכֶם עַד־תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר׃
  34. בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּם אֶת־הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת־עֲוֺנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת־תְּנוּאָתִי׃
  35. אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי אִם־לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל־הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ׃
  36. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת־הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וילונו [וַיַּלִּינוּ] עָלָיו אֶת־כָּל־הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל־הָאָרֶץ׃
  37. וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת־הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְהוָה׃
  38. וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה חָיוּ מִן־הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת־הָאָרֶץ׃
  39. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד׃
  40. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אָמַר יְהוָה כִּי חָטָאנוּ׃
  41. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־פִּי יְהוָה וְהִוא לֹא תִצְלָח׃
  42. אַל־תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם׃
  43. כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי־עַל־כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה וְלֹא־יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם׃
  44. וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל־רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה וּמֹשֶׁה לֹא־מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה׃
  45. וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד־הַחָרְמָה׃

מקומות

  • חרמה?