במדבר-פרק-31

מקבץ

ביאורים

  • וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:

  • נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים, אַחַר כך תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ, תמות.

  • וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר: הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן. מאחר שמדין הוא עם לא גדול שעיקרו יושבי אוהלים, משה מבקש מעט לוחמים מכל שבטי ישראל שיתנדבו לצאת למסע עונשין כנגדם

  • אֶלֶף לַמַּטֶּה, אֶלֶף לַמַּטֶּה, לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא.

  • וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה, שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא.

  • וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא, אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ. פינחס הכהן לא היה מצביא, אבל נוכחותו של הכהן הייתה חשובה בכל מלחמה.

  • וַיִּצְבְּאוּ עַל, הקיפו את מחנה מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר, כמו ש צִוָּה ה' אֶת משֶׁה, וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר.

  • וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ בנוסף עַל חַלְלֵיהֶם האחרים : אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר, אבי כזבי, וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע, חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן. וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב שכן הוא שיעץ להחטיאם בבנות מואב ומדין.

  • וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם, ילדיהם הקטנים, וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם, רכושם בָּזָזוּ.

  • וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל טִירֹתָם, מבני המגורים המבוצרים שלהם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ.

  • וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל הדומם וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ, השבויים והבהמות הגדולות שנדרש לקחתם בכוח בידיים, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.

  • וַיָּבִאוּ את כל אלה אֶל משֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אֶת הַשְּׁבִי, בני האדם ששבו וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ, בעלי החיים וְאֶת כל הַשָּׁלָל, החפצים הדוממים אֶל הַמַּחֲנֶה, אֶל עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ.

  • וַיֵּצְאוּ משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לקבל את פני הצבא המנצח.

  • וַיִּקְצֹף, כעס משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, הפיקוד הבכיר – שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת – הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה.

  • וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם משֶׁה: הַחִיִּיתֶם, האם השארתם בחיים כָּל נְקֵבָה?!

  • הֵן, הרי הֵנָּה – נשי מדין הללו הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה', למכשול עַל דְּבַר פְּעוֹר. הן שגרמו גם לזנות וגם לעבודה זרה, וַתְּהִי בגללן הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה', ועכשיו אתם מביאים אותן אתכם אל המחנה?!

  • וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר, כל הנשים המבוגרות שאפשר להניח שהיה להן מגע מיני עם גבר כלשהו – הֲרֹגוּ.

  • וְאולם כֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר, הילדות הקטנות – הַחֲיוּ לָכֶם כשבויות.

  • וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים. כֹּל אחד מכם, יוצאי הצבא, שהיה הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל, במת תִּתְחַטְּאוּ, היטהרו מטומאת המת במי החטאת של הפרה האדומה, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם, שבי האדם המצטרף אליכם.

  • וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ, שנגעו במתים גם אותם תִּתְחַטָּאוּ, טהרו לכם.

  • וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה, מהמלחמה: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה:

  • אַךְ אֶת חפצי הַזָּהָב וְאֶת חפצי הַכָּסֶף, אֶת הַנְּחשֶׁת, אֶת הַבַּרְזֶל, אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת –

  • כָּל דָּבָר מהמתכות הללו אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ, וכך משתמשים בו – תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ, הכניסו אותו לאש, וְטָהֵר, וכך יטהר ויוכשר לשימושם של בני ישראל. כלי האוכל זקוקים להכשרה זו משום ששימשו קודם לכן עבור הגויים. אַךְ מלבד זאת בְּאמצעות מֵי נִדָּה, מי ההזאה, מי האפר של הפרה האדומה יִתְחַטָּא, עליו להיטהר מטומאת המתים שאולי נגע בהם. וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ, החפצים שאין משתמשים בהם באש, כגון כלי עץ וכלי עור – תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם.

  • וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם גם אתם, שהרי הרגתם אנשים ול אַחַר מכן תָּבֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה.

  • וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:

  • שָׂא, ספוֹר אֵת רֹאשׁ, ראשי מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי, מה שלקחתם בשבי, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הָעֵדָה.

  • וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה. השלל אינו רכושם הפרטי של אנשי הצבא. ראוי להעביר את חציו של שלל המלחמה לכל הקהל, שהלוחמים ייצגו אותו, ומחציתו האחרת תינתן לחיילים כתגמול מיוחד.

  • וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס, מס לַה' מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא בשיעור של אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת, מִן הָאָדָם וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן.

  • מִמַּחֲצִיתָם, מן המחצית שקיבלו החיילים תִּקָּחוּ אחד מחמש מאות, וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן בתור תְּרוּמַת ה'.

  • וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים, חלק שהוא לקוּח או מופרש מתוך החמישים, שני אחוזים בלשון ימינו – מִן הָאָדָם, מִן הַבָּקָר, מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן – מִכָּל הַבְּהֵמָה, וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם, שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן ה'. אנשי הצבא יתנו לאלעזר הכהן רק 0.002 מחלקם, ואילו שאר האזרחים ייתנו ללויים פי עשר 0.02 מחלקם.

  • וַיַּעַשׂ משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה.

  • וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ, יֶתֶר הַבָּז, מעבר לביזה שאינה אדם ובהמה אֲשֶׁר בָּזֲזוּ עַם הַצָּבָא, החיילים לעצמם, שלא הובאה לפני משה לגבות ממנו את המס : צֹאן – שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שכן רבים מהמדינים היו רועי צאן;

  • וּבָקָר – שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף;

  • וַחֲמֹרִים – אֶחָד וְשִׁשִּׁים אָלֶף;

  • וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר, ילדות, כָּל נֶפֶשׁ – שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים אָלֶף.

  • וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה, חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא, מִסְפַּר הַצֹּאן: שְׁלשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשִׁים אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.

  • וַיְהִי הַמֶּכֶס לַה' מִן הַצֹּאן: שֵׁשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים.

  • וְהַבָּקָר – שִׁשָּׁה וּשְׁלשִׁים אָלֶף, וּמִכְסָם לַה' – שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים.

  • וַחֲמֹרִים – שְׁלשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, וּמִכְסָם לַה' – אֶחָד וְשִׁשִּׁים.

  • וְנֶפֶשׁ אָדָם – שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף, וּמִכְסָם לַה' – שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים נָפֶשׁ.

  • וַיִּתֵּן משֶׁה אֶת מֶכֶס תְּרוּמַת ה' לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

  • וּמִתוך מַּחֲצִית השלל שחולקה ל בנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חָצָה ולקח משֶׁה מִן הָאֲנָשִׁים הַצֹּבְאִים, הלוחמים,

  • וַתְּהִי מֶחֱצַת, המחצית שהועברה אל הָעֵדָה מִן הַצֹּאן – שְׁלשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשִׁים אֶלֶף, שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת;

  • וּבָקָר – שִׁשָּׁה וּשְׁלשִׁים אָלֶף;

  • וַחֲמֹרִים שְׁלשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת;

  • וְנֶפֶשׁ אָדָם – שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף.

  • וַיִּקַּח משֶׁה מִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָאָחֻז אֶחָד מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם וּמִן הַבְּהֵמָה, וַיִּתֵּן אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן ה', כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

  • וַיִּקְרְבוּ אֶל משֶׁה לחוד הַפְּקֻדִים, המפקדים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי, לאלופי הַצָּבָא, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, שכבת הפיקוד העליונה,

  • וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה: עֲבָדֶיךָ נָּשְׂאוּ, ספרנו אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ, שהיו כפופים לנו, וְהתברר ש לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ. איש לא נהרג. כיוון שהדבר נדיר ביותר, אף כאשר המותקף אינו מוכן לקרב, וגם כאשר לתוקף יש כוח מיומן ומאורגן הרבה יותר ממה שהיה למחנה ישראל

  • וַנַּקְרֵב, החלטנו לנדוב אֶת קָרְבַּן ה', כל אִישׁ מאתנו אֲשֶׁר מָצָא כְלִי, תכשיטי זָהָב במחנות המדינים – אֶצְעָדָה וְצָמִיד, טַבַּעַת, עָגִיל וְכוּמָז, תכשיטים שונים יתרום אותו כדי לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה'. כקרבן תודה לה' שעשה לנו נס והציל את הנפשות, אף אנו נקריב לפניו כופר נפשותינו.

  • וַיִּקַּח משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאִתָּם, כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה, הראוי לשימוש.

  • וַיְהִי כָּל זְהַב הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵרִימוּ לַה' – שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף, שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁקֶל מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וּמֵאֵת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת,

  • אַנְשֵׁי הַצָּבָא בָּזֲזוּ אִישׁ לוֹ. כל אחד מהחיילים לקח מה שלקח, בלא שמסר על כך דין וחשבון.

  • וַיִּקַּח משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת, וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי ה', ומן הסתם השתמשו בו אחר כך כפי הצורך.

פסוקים

  1. וידבר יהוה אל־משה לאמר
  2. נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל־עמיך
  3. וידבר משה אל־העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על־מדין לתת נקמת־יהוה במדין
  4. אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא
  5. וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים־עשר אלף חלוצי צבא
  6. וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת־פינחס בן־אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו
  7. ויצבאו על־מדין כאשר צוה יהוה את־משה ויהרגו כל־זכר
  8. ואת־מלכי מדין הרגו על־חלליהם את־אוי ואת־רקם ואת־צור ואת־חור ואת־רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן־בעור הרגו בחרב
  9. וישבו בני־ישראל את־נשי מדין ואת־טפם ואת כל־בהמתם ואת־כל־מקנהם ואת־כל־חילם בזזו
  10. ואת כל־עריהם במושבתם ואת כל־טירתם שרפו באש
  11. ויקחו את־כל־השלל ואת כל־המלקוח באדם ובבהמה
  12. ויבאו אל־משה ואל־אלעזר הכהן ואל־עדת בני־ישראל את־השבי ואת־המלקוח ואת־השלל אל־המחנה אל־ערבת מואב אשר על־ירדן ירחו
  13. ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל־נשיאי העדה לקראתם אל־מחוץ למחנה
  14. ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה
  15. ויאמר אליהם משה החייתם כל־נקבה
  16. הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר־מעל ביהוה על־דבר־פעור ותהי המגפה בעדת יהוה
  17. ועתה הרגו כל־זכר בטף וכל־אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו
  18. וכל הטף בנשים אשר לא־ידעו משכב זכר החיו לכם
  19. ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים כל הרג נפש וכל נגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם
  20. וכל־בגד וכל־כלי־עור וכל־מעשה עזים וכל־כלי־עץ תתחטאו
  21. ויאמר אלעזר הכהן אל־אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר־צוה יהוה את־משה
  22. אך את־הזהב ואת־הכסף את־הנחשת את־הברזל את־הבדיל ואת־העפרת
  23. כל־דבר אשר־יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא־יבא באש תעבירו במים
  24. וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבאו אל־המחנה
  25. ויאמר יהוה אל־משה לאמר
  26. שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות העדה
  27. וחצית את־המלקוח בין תפשי המלחמה היצאים לצבא ובין כל־העדה
  28. והרמת מכס ליהוה מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא אחד נפש מחמש המאות מן־האדם ומן־הבקר ומן־החמרים ומן־הצאן
  29. ממחציתם תקחו ונתתה לאלעזר הכהן תרומת יהוה
  30. וממחצת בני־ישראל תקח אחד אחז מן־החמשים מן־האדם מן־הבקר מן־החמרים ומן־הצאן מכל־הבהמה ונתתה אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה
  31. ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את־משה
  32. ויהי המלקוח יתר הבז אשר בזזו עם הצבא צאן שש־מאות אלף ושבעים אלף וחמשת־אלפים
  33. ובקר שנים ושבעים אלף
  34. וחמרים אחד וששים אלף
  35. ונפש אדם מן־הנשים אשר לא־ידעו משכב זכר כל־נפש שנים ושלשים אלף
  36. ותהי המחצה חלק היצאים בצבא מספר הצאן שלש־מאות אלף ושלשים אלף ושבעת אלפים וחמש מאות
  37. ויהי המכס ליהוה מן־הצאן שש מאות חמש ושבעים
  38. והבקר ששה ושלשים אלף ומכסם ליהוה שנים ושבעים
  39. וחמרים שלשים אלף וחמש מאות ומכסם ליהוה אחד וששים
  40. ונפש אדם ששה עשר אלף ומכסם ליהוה שנים ושלשים נפש
  41. ויתן משה את־מכס תרומת יהוה לאלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את־משה
  42. וממחצית בני ישראל אשר חצה משה מן־האנשים הצבאים
  43. ותהי מחצת העדה מן־הצאן שלש־מאות אלף ושלשים אלף שבעת אלפים וחמש מאות
  44. ובקר ששה ושלשים אלף
  45. וחמרים שלשים אלף וחמש מאות
  46. ונפש אדם ששה עשר אלף
  47. ויקח משה ממחצת בני־ישראל את־האחז אחד מן־החמשים מן־האדם ומן־הבהמה ויתן אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה כאשר צוה יהוה את־משה
  48. ויקרבו אל־משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות
  49. ויאמרו אל־משה עבדיך נשאו את־ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא־נפקד ממנו איש
  50. ונקרב את־קרבן יהוה איש אשר מצא כלי־זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על־נפשתינו לפני יהוה
  51. ויקח משה ואלעזר הכהן את־הזהב מאתם כל כלי מעשה
  52. ויהי כל־זהב התרומה אשר הרימו ליהוה ששה עשר אלף שבע־מאות וחמשים שקל מאת שרי האלפים ומאת שרי המאות
  53. אנשי הצבא בזזו איש לו
  54. ויקח משה ואלעזר הכהן את־הזהב מאת שרי האלפים והמאות ויבאו אתו אל־אהל מועד זכרון לבני־ישראל לפני יהוה

פסוקים מנוקד

  1. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
  2. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל־עַמֶּיךָ׃
  3. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל־מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת־יְהוָה בְּמִדְיָן׃
  4. אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא׃
  5. וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא׃
  6. וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת־פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ׃
  7. וַיִּצְבְּאוּ עַל־מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל־זָכָר׃
  8. וְאֶת־מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל־חַלְלֵיהֶם אֶת־אֱוִי וְאֶת־רֶקֶם וְאֶת־צוּר וְאֶת־חוּר וְאֶת־רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב׃
  9. וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת־טַפָּם וְאֵת כָּל־בְּהֶמְתָּם וְאֶת־כָּל־מִקְנֵהֶם וְאֶת־כָּל־חֵילָם בָּזָזוּ׃
  10. וְאֵת כָּל־עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל־טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ׃
  11. וַיִּקְחוּ אֶת־כָּל־הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל־הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה׃
  12. וַיָּבִאוּ אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשְּׁבִי וְאֶת־הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת־הַשָּׁלָל אֶל־הַמַּחֲנֶה אֶל־עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל־יַרְדֵּן יְרֵחוֹ׃
  13. וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל־נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה׃
  14. וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה׃
  15. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל־נְקֵבָה׃
  16. הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר־מַעַל בַּיהוָה עַל־דְּבַר־פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְהוָה׃
  17. וְעַתָּה הִרְגוּ כָל־זָכָר בַּטָּף וְכָל־אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ׃
  18. וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם׃
  19. וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם׃
  20. וְכָל־בֶּגֶד וְכָל־כְּלִי־עוֹר וְכָל־מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל־כְּלִי־עֵץ תִּתְחַטָּאוּ׃
  21. וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל־אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃
  22. אַךְ אֶת־הַזָּהָב וְאֶת־הַכָּסֶף אֶת־הַנְּחֹשֶׁת אֶת־הַבַּרְזֶל אֶת־הַבְּדִיל וְאֶת־הָעֹפָרֶת׃
  23. כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר־יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא־יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם׃
  24. וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל־הַמַּחֲנֶה׃
  25. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
  26. שָׂא אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הָעֵדָה׃
  27. וְחָצִיתָ אֶת־הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל־הָעֵדָה׃
  28. וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס לַיהוָה מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן־הָאָדָם וּמִן־הַבָּקָר וּמִן־הַחֲמֹרִים וּמִן־הַצֹּאן׃
  29. מִמַּחֲצִיתָם תִּקָּחוּ וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת יְהוָה׃
  30. וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן־הַחֲמִשִּׁים מִן־הָאָדָם מִן־הַבָּקָר מִן־הַחֲמֹרִים וּמִן־הַצֹּאן מִכָּל־הַבְּהֵמָה וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְהוָה׃
  31. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃
  32. וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא צֹאן שֵׁשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת־אֲלָפִים׃
  33. וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף׃
  34. וַחֲמֹרִים אֶחָד וְשִׁשִּׁים אָלֶף׃
  35. וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן־הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל־נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף׃
  36. וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא מִסְפַּר הַצֹּאן שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת׃
  37. וַיְהִי הַמֶּכֶס לַיהוָה מִן־הַצֹּאן שֵׁשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים׃
  38. וְהַבָּקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף וּמִכְסָם לַיהוָה שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים׃
  39. וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּמִכְסָם לַיהוָה אֶחָד וְשִׁשִּׁים׃
  40. וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לַיהוָה שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים נָפֶשׁ׃
  41. וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת־מֶכֶס תְּרוּמַת יְהוָה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃
  42. וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה מֹשֶׁה מִן־הָאֲנָשִׁים הַצֹּבְאִים׃
  43. וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה מִן־הַצֹּאן שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת׃
  44. וּבָקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף׃
  45. וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת׃
  46. וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף׃
  47. וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִמַּחֲצִת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הָאָחֻז אֶחָד מִן־הַחֲמִשִּׁים מִן־הָאָדָם וּמִן־הַבְּהֵמָה וַיִּתֵּן אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃
  48. וַיִּקְרְבוּ אֶל־מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת׃
  49. וַיֹּאמְרוּ אֶל־מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת־רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא־נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ׃
  50. וַנַּקְרֵב אֶת־קָרְבַּן יְהוָה אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי־זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה׃
  51. וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת־הַזָּהָב מֵאִתָּם כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה׃
  52. וַיְהִי כָּל־זְהַב הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵרִימוּ לַיהוָה שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שְׁבַע־מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁקֶל מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וּמֵאֵת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת׃
  53. אַנְשֵׁי הַצָּבָא בָּזְזוּ אִישׁ לוֹ׃
  54. וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת־הַזָּהָב מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד זִכָּרוֹן לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי יְהוָה׃

מקומות

  • ירחו

    יריחו היא עיר בנחלת שבט בנימין בעמק הירדן, מצפון לים המלח. יש המייחסים לה את הכינוי עיר התמרים (דברים ל"ד 3; שופטים ג' 13). ליד העיר מקורות מים רבים שהיפרו והירוו אותה.העיר הייתה מיושבת כבר בתקופות קדומות, מהאלף ה- 6 לפני הספירה. יריחו שוכנת ליד מעברות הירדן, ומשם עלתה הדרך הראשית לירושלים. דרך יריחו חדרו לראשונה בני ישראל לארץ כנען. כיבושה של העיר עשה רושם עמוק במסורת העם (יהושע ב', ו'), ותואר כמעשה נס. אין התאמה בין תיאור העיר המבוצרת בספר יהושע לבין החפירות הארכאולוגיות באתר המעידות שהעיר יריחו הקדומה חרבה מאות שנים לפני תקופת ההתנחלות וימי יהושע, ולכן נראה סיפור הנס כסיפור איטיולוגי המסביר את חורבותיה של עיר ענקית דרכה עברו בני ישראל.

  • נהר הירדן

    נהר הזורם בארץ ישראל מצפון לדרום, המחלק את הארץ בין ארץ ישראל המערבית לארץ ישראל המזרחית ונחשב כגבולה של הארץ (במדבר לד, יב). ראשיתו בחרמון ואחריתו בים המלח.
    העמק בו הוא זורם מכונה במקרא כיכר הירדן ובערבית 'הזור'
    חלקו הדרומי של עמק הירדן מכונה ערבות מואב וערבות יריחו.

  • מואב

    ארץ מואב היא רמה הררית פוריה ומשופעת במשקעים ממזרח לים המלח.
    גבולותיה הגיאוגרפיים: מצפון: נחל חשבון והמשכו ואדי כפרין, המשתפך אל הירדן. מדרום ואדי אל-חסה(נחל זרד) המשתפך אל ים המלח. ממערב: ים המלח. ממזרח: מדבר מואב.

  • מדין (במואב)

    חבל ארץ בו גרו המדינים, במזרח מואב.