במדבר-פרק-35

מקבץ

ביאורים

  • וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:

  • צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת. וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים, תחום פתוח סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם.

  • וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת, וּמִגְרְשֵׁיהֶם של הערים יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם, צרכי מחייתם.

  • וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם – מִקִּיר, מחומת הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב.

  • – וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לכל עִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה, הצד הפונה מזרחה – אַלְפַּיִם בָּאַמָּה, וְאֶת פְּאַת נֶגֶב, דרום – אַלְפַּיִם בָּאַמָּה, וְאֶת פְּאַת יָם, מערב – אַלְפַּיִם בָּאַמָּה, וְאֵת פְּאַת צָפוֹן – אַלְפַּיִם בָּאַמָּה, וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ. זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים.

  • וְאֵת, בכלל הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם – אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס, לברוח שָׁמָּה, אליהן הָרֹצֵחַ. שש מערי הלויים יהיו ערי מקלט. וַעֲלֵיהֶם תוסיפו ו תִּתְּנוּ עוד אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר.

  • כָּל הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם – אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר, אֶתְהֶן – את הערים עצמן, וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן מסביב. כיוון שנחלות ישראל טרם הוגדרו, אין כאן פירוט של הערים הללו.

  • וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – מֵאֵת השבט הָרַב, הגדול תַּרְבּוּ, תתנו ללויים ערים רבות יותר, וּמֵאֵת הַמְעַט, השבט הקטן תַּמְעִיטוּ. אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם. הלויים יקבלו שטחים קטנים שיהיו מפוזרים בין נחלות השבטים. כיוון שהוזכרו ערי הלויים, חוזרים ומתבארים דיני הרוצח בשגגה, הבורח אליהן:

  • וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:

  • דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן,

  • וְהִקְרִיתֶם, זַמנו, הכינו לָכֶם עָרִים – עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם, וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה.

  • וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל הדם, וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט. ערים אלו יקלטו תחילה כל רוצח עד שיעמוד למשפט, כך שתגונן עליו עיר המקלט שאליה יגיע. הרוצח המגיע אליה יהיה שרוי תחת חסותו של חוק ה' עד שיתברר דינו ויוחלט אם אכן רצח בשגגה ודינו לגלות לעיר מקלט, שמא רצח במזיד ודינו במיתת בית דין, או שהוא פטור.

  • וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ – שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם: אֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, וְאֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה. ולעיקרי הדינים:

  • לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט, לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה.

  • וְאולם אִם בִּכְלִי בַרְזֶל או שאר כלי משחית הִכָּהוּ וַיָּמֹת – רֹצֵחַ הוּא. מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. מכיוון שהכה את חברו בכוונה בכלי ממית, מניחים שהתכוון להרוג, והוא נידון כרוצח אלא אם תוכח חפותו.

  • וְכן אִם בְּאֶבֶן יָד, אבן שאינה קטנה, המשמשת ככלי עבודה, או: אבן כמלוא יד אֲשֶׁר סביר ש יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת – רֹצֵחַ הוּא. מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.

  • אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר סביר ש יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת – רֹצֵחַ הוּא. כשאדם הכה את חברו מכת מוות בכלי העשוי להמית, מניחים שרצח במזיד. מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.

  • גֹּאֵל הַדָּם, שהוא קרובו של הרוצח. ואם אין לו קרוב בית הדין מעמידים לו גואל, הוּא ש יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ. בְּפִגְעוֹ בוֹ, כאשר יפגוש אותו הוּא יְמִתֶנּוּ. ניתנת לו הרשות להרוג את הרוצח.

  • וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ, ללא כלי אלא בהדיפה שכֻּוונה לפגוע בו, אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו חפץ כלשהו בִּצְדִיָּה, בכוונת זדון וַיָּמֹת

  • אוֹ בְאֵיבָה, בשנאה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת, בכל אלה – מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה, רֹצֵחַ הוּא. גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ.

  • וְאולם אִם בְּפֶתַע, בלי הכנה מראש וללא כוונה, בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ, אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה, בלא תכנון ובלא שזמם להרע לו,

  • אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת, בלי שראה שהנהרג נזדמן לשם, וַיַּפֵּל עָלָיו את האבן, וַיָּמֹת, וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ עד כמה שאפשר לבדוק, ואין סיבה נראית לעין לחשוד שביקש להרגו.

  • וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה, עדת ישראל, שנציגה יהיה בית הדין, בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם, עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה.

  • וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם, אם מתברר שהמעשה אירע בשוגג, וראוי להצילו, וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה, שכן מעיר המקלט הוא נלקח להידון באזור שבו אירע הפשע, וְיָשַׁב בָּהּ – בעיר המקלט עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח, משחו אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ. הרוצח אמור לִגלות לעיר המקלט, בלא שידע כמה זמן ישב בה, שהרי הדבר תלוי בגילו ובבריאותו של הכהן הגדול ובעניינים אחרים שאין לרוצח כל שליטה עליהם. כיוון שכך, אולי יתפתה לצאת ממקלטו.

  • וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה מסיבה כלשהי,

  • וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ, וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ – אֵין לוֹ דָּם, גואל הדם נקי מאשמה.

  • כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ. ההקשר של פרשת ערי מקלט הוא ההנחיות הקשורות לאירוע ההיסטורי הסמוך ההתנחלות בארץ.

  • – וְהָיוּ דינים אֵלֶּה, של הרוצח בשגגה ובמזיד, לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. שני דינים הקשורים אף הם לרצח:

  • כָּל מַכֵּה, הורג נֶפֶשׁ אדם – לְפִי עֵדִים יִרְצַח, יהרוג בית הדין אֶת הָרֹצֵחַ. אין מענישים במוות על סמך חשד בלבד או ראיות נסיבתיות. וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה, יעיד בְנֶפֶשׁ לָמוּת, איננו מספיק לחייב את הנאשם במיתה, גם אם ייצור חשד כבד משקל.

  • וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת, שלא כעונשים אחרים המומרים בתשלום, כִּי אם מוֹת יוּמָת.

  • וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר, כסף מההורג בשגגה שצריך לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ, כדי לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ, במקומו עַד מוֹת הַכֹּהֵן.

  • וְלֹא תַחֲנִיפוּ, תטמאו ותלכלכו בכך אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ. כִּי כל עוד לא נעשה דין בשופכו הַדָּם, הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ. וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ, כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. הכפרה היחידה לדמו של אדם שנרצח במזיד היא המתת שופכו.

  • וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

פסוקים

  1. וידבר יהוה אל־משה בערבת מואב על־ירדן ירחו לאמר
  2. צו את־בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים
  3. והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם
  4. ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב
  5. ומדתם מחוץ לעיר את־פאת־קדמה אלפים באמה ואת־פאת־נגב אלפים באמה ואת־פאת־ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים
  6. ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש־ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר
  7. כל־הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת־מגרשיהן
  8. והערים אשר תתנו מאחזת בני־ישראל מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים
  9. וידבר יהוה אל־משה לאמר
  10. דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את־הירדן ארצה כנען
  11. והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה־נפש בשגגה
  12. והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד־עמדו לפני העדה למשפט
  13. והערים אשר תתנו שש־ערי מקלט תהיינה לכם
  14. את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה
  15. לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש־הערים האלה למקלט לנוס שמה כל־מכה־נפש בשגגה
  16. ואם־בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח
  17. ואם באבן יד אשר־ימות בה הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח
  18. או בכלי עץ־יד אשר־ימות בו הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח
  19. גאל הדם הוא ימית את־הרצח בפגעו־בו הוא ימיתנו
  20. ואם־בשנאה יהדפנו או־השליך עליו בצדיה וימת
  21. או באיבה הכהו בידו וימת מות־יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את־הרצח בפגעו־בו
  22. ואם־בפתע בלא־איבה הדפו או־השליך עליו כל־כלי בלא צדיה
  23. או בכל־אבן אשר־ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת והוא לא־אויב לו ולא מבקש רעתו
  24. ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה
  25. והצילו העדה את־הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל־עיר מקלטו אשר־נס שמה וישב בה עד־מות הכהן הגדל אשר־משח אתו בשמן הקדש
  26. ואם־יצא יצא הרצח את־גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה
  27. ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את־הרצח אין לו דם
  28. כי בעיר מקלטו ישב עד־מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל־ארץ אחזתו
  29. והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם
  30. כל־מכה־נפש לפי עדים ירצח את־הרצח ועד אחד לא־יענה בנפש למות
  31. ולא־תקחו כפר לנפש רצח אשר־הוא רשע למות כי־מות יומת
  32. ולא־תקחו כפר לנוס אל־עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד־מות הכהן
  33. ולא־תחניפו את־הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את־הארץ ולארץ לא־יכפר לדם אשר שפך־בה כי־אם בדם שפכו
  34. ולא תטמא את־הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה שכן בתוך בני ישראל

פסוקים מנוקד

  1. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל־יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר׃
  2. צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם׃
  3. וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם׃
  4. וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב׃
  5. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת־פְּאַת־קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת־פְּאַת־נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת־פְּאַת־יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים׃
  6. וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ־עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר׃
  7. כָּל־הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת־מִגְרְשֵׁיהֶן׃
  8. וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם׃
  9. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
  10. דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן׃
  11. וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה־נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה׃
  12. וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד־עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט׃
  13. וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ־עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם׃
  14. אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה׃
  15. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ־הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל־מַכֵּה־נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה׃
  16. וְאִם־בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ׃
  17. וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר־יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ׃
  18. אוֹ בִּכְלִי עֵץ־יָד אֲשֶׁר־יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ׃
  19. גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת־הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ־בוֹ הוּא יְמִיתֶנּוּ׃
  20. וְאִם־בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ אוֹ־הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת׃
  21. אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת־יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת־הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ־בוֹ׃
  22. וְאִם־בְּפֶתַע בְּלֹא־אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ־הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל־כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה׃
  23. אוֹ בְכָל־אֶבֶן אֲשֶׁר־יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא־אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ׃
  24. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה׃
  25. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת־הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל־עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר־נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד־מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר־מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ׃
  26. וְאִם־יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת־גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה׃
  27. וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת־הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם׃
  28. כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד־מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל־אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ׃
  29. וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם׃
  30. כָּל־מַכֵּה־נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת־הָרֹצֵחַ וְעֵד אֶחָד לֹא־יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת׃
  31. וְלֹא־תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר־הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי־מוֹת יוּמָת׃
  32. וְלֹא־תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל־עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד־מוֹת הַכֹּהֵן׃
  33. וְלֹא־תַחֲנִיפוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת־הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא־יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ־בָּהּ כִּי־אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ׃
  34. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְהוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃

מקומות

  • ירחו

    יריחו היא עיר בנחלת שבט בנימין בעמק הירדן, מצפון לים המלח. יש המייחסים לה את הכינוי עיר התמרים (דברים ל"ד 3; שופטים ג' 13). ליד העיר מקורות מים רבים שהיפרו והירוו אותה.העיר הייתה מיושבת כבר בתקופות קדומות, מהאלף ה- 6 לפני הספירה. יריחו שוכנת ליד מעברות הירדן, ומשם עלתה הדרך הראשית לירושלים. דרך יריחו חדרו לראשונה בני ישראל לארץ כנען. כיבושה של העיר עשה רושם עמוק במסורת העם (יהושע ב', ו'), ותואר כמעשה נס. אין התאמה בין תיאור העיר המבוצרת בספר יהושע לבין החפירות הארכאולוגיות באתר המעידות שהעיר יריחו הקדומה חרבה מאות שנים לפני תקופת ההתנחלות וימי יהושע, ולכן נראה סיפור הנס כסיפור איטיולוגי המסביר את חורבותיה של עיר ענקית דרכה עברו בני ישראל.

  • נהר הירדן

    נהר הזורם בארץ ישראל מצפון לדרום, המחלק את הארץ בין ארץ ישראל המערבית לארץ ישראל המזרחית ונחשב כגבולה של הארץ (במדבר לד, יב). ראשיתו בחרמון ואחריתו בים המלח.
    העמק בו הוא זורם מכונה במקרא כיכר הירדן ובערבית 'הזור'
    חלקו הדרומי של עמק הירדן מכונה ערבות מואב וערבות יריחו.

  • מואב

    ארץ מואב היא רמה הררית פוריה ומשופעת במשקעים ממזרח לים המלח.
    גבולותיה הגיאוגרפיים: מצפון: נחל חשבון והמשכו ואדי כפרין, המשתפך אל הירדן. מדרום ואדי אל-חסה(נחל זרד) המשתפך אל ים המלח. ממערב: ים המלח. ממזרח: מדבר מואב.

  • כנען

    שמה הקדום של ארץ ישראל