משלי-פרק-10

ביאורים

• מִשְְְׁלֵי, אמרות קצרות של מוסר השכל, חכמת חיים ועצות של שְְׁלֹמֹה:בֵּן חָכָם יְְשַׂמַּח־אָב, את אביו , וּבֵן כְְּסִיל הוא תּוּגַת, צערה של אִמּוֹ. הבן החכם פועל בחברה ומשתתף בעניינים ציבוריים, ולכן אביו שמח בו כשהוא רואה את הצלחתו, ואילו הבן השוטה מן הסתם יושב בבית ואינו עושה דבר מועיל, ולכן אמו – שהייתה יושבת בדרך כלל בבית – היא שבוכה עליו.

• לֹא־יוֹעִילוּ אוֹצרוֹת שנאספו ב רֶשַׁע, וּמנגד , צְְְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. אם יש כסף שעשוי להועיל באמת, אין זה הכסף שנאצר, אלא דווקא זה שמחולק לצדקה.

• לֹא־יַרְְְעִיב ה' נֶפֶשׁ צַדִּיק. ה' ממלא את רצונו של הצדיק, וְְאת הַוַּת, האסון הבא לצדיק מ רְְשָׁעִים ה' יֶהְְְדֹּף. אף שלרשעים יש יותר כוח ואפשרויות מאשר לצדיק, ה' לא מאפשר לזממם להתממש. פירוש חלופי: אל ההוות ידחף ה' את הרשעים.

• רָאשׁ, רש, עני עֹשֶׂה, עושָׂה כַף־רְְמִיָּה, כפות ידיים שמתרשלות במלאכה הופכות את בעליהן לעני, וְְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר את בעליה.

• אֹגֵר את הפֵּרות בַּקַּיִץ, עונת הבשלת הפֵּרות ואיסופם, הוא בֵּן מַשְְְׂכִּיל, מצליח. הוא חרוץ ועובד לא רק בתקופת הקציר אלא גם בסוף הקיץ, ומנגד זה ש נִרְְְדָּם בּקצִיר התבואה, שהיא המזון הבסיסי לקיומו של אדם, ומניח לזמן לעבור עד שהוא נאלץ לרוץ ולתפוס את מה שנשאר, הנו בֵּן מֵבִישׁ, מאכזב ולא יוצלח. הוא יסבול מחרפת רעב כשיבוא החורף.

• בְְּרָכוֹת ניתנות לְְרֹאשׁ צַדִּיק. הכול מברכים את האיש הצדיק שמשפיע תמיד ברכה, ואת פִי ה רְְשָׁעִים יְְכַסֶּה חָמָס. הרשעים מתקללים בדיבורים שלהם עצמם. רשעתם היא שעוטפת אותם ופוגעת בהם.

• זֵכֶר, הזיכרון שמזכירים את ה צַדִּיק נועד לִבְְְרָכָה, וְְשֵׁם ה רְְשָׁעִים יִרְְְקָב, מפני שהוא לא ייזכר.

• חֲכַם־לֵב יִקַּח מִצְְְוֹת. החכם בוחר לעשות מעשים טובים, ואינו מרבה לדבר , וֶאֱוִיל שְְׂפָתַיִם, שוטה המדבר דיבורי סרק יִלָּבֵט, מאבד דרך ומסתבך.

• הוֹלֵךְְְ בַּתֹּם, בתמימות וביושר יֵלֶךְְְ בֶּטַח, דרכו בטוחה. הוא אינו נכשל ואינו מפחד, שהרי אינו מנסה להסתיר מאומה, וּלעומת זאת מְְְעַקֵּשׁ, מעקם דְְּרָכָיו יִוָּדֵעַ, יכאב; או: סטייתו תתגלה.

• קֹרֵץ עַיִן, הרומז בעיניו לבטא שאין הוא מתכוון למה שהוא אומר, או שהוא רומז דבר רע על זולתו, יִתֵּן עַצָּבֶת. הקורץ מניח שאנשים אינם שמים לב לקריצתו, או שקריצתו מתקבלת ברוח טובה, אבל בסופו של דבר הוא גורם צרות וכעסים. וכיוצא בו אֱוִיל שְְׂפָתַיִם, שאינו יודע לשמור את פיו, יִלָּבֵט, נלכד ונכשל , משום שדברים כאלה מתפרסמים.

• מְְקוֹר חַיִּים הוא פִּי צַדִּיק. פיו של הצדיק מביא חיים לעולם, וּפִי רְְשָׁעִים יְְכַסֶּה את העולם ב חָמָס, דיבוריו מביאים לגזל.

• שִׂנְְְאָה תְְּעֹרֵר מְְדָנִים. השנאה שבלב מוצאת סיבות למריבות על כל דבר קטן, וְְעַל כָָּל־פְְּשָׁעִים תְְּכַסֶּה אַהֲבָה. האוהב איננו רואה את חסרונותיו של מושא אהבתו, או שרואה אותם באופן אחר לגמרי.

• בְְּשִׂפְְְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָָכְְְמָה. הנבון יודע איך לדבר ולְמה להגיב, וְְשֵׁבֶט, שוט הלקאה יימצא לְְגֵו, גוף של חֲסַר־לֵב. מי שאינו חכם ואינו מבין בדיבור, זקוק לאמצעים דרסטיים יותר כדי ללמוד.

• חֲכָמִים יִצְְְפְְּנוּ־דָעַת בלבם ואינם מרבים לדבר, וּפִי־אֱוִיל מזמין מְְחִתָּה, צרה קְְרֹבָה.

• הוֹן עָשִׁיר, לפחות בתחושה שלו הוא קִרְְְיַת עֻזּוֹ, עיר המבצר שלו. ולעומת זאת מְְחִתַּת, המכשול של דַּלִּים – רֵישָׁם, עניותם. העוני הוא שמביא עליהם את צרותיהם. זוהי הערה על המציאות הרווחת יותר מאשר עצה.

• פְְּעֻלַּת צַדִּיק לְְהבאת חַיִּים בצורה ישירה או עקיפה, ו תְְבוּאַת, תנובת ה רָשָׁע לְְהבאת חַטָּאת. היא יוצרת עוד חטאים או עונשים.

• אֹרַח, דרך המביאה לְְחַיִּים, בריאות, הצלחה וברכה יש ל שׁוֹמֵר מוּסָר, וְְאילו עֹזֵב תּוֹכַחַת ואינו שומע לה, מטיפשות או מרשעות – מַתְְְעֶה, מעוות דרכו וגורם צרות לעצמו ולאחרים.

• מְְכַסֶּה שִׂנְְְאָה בלבו – שפתיו שִׂפְְְתֵי־שָׁקֶר, וּמצד שני ה מוֹצִא דִבָּה, דברי גנאי, ואומר את כל מה שיש לו להגיד הוּא כְְסִיל.בהמשך לכך –

• בְְּרֹב, בריבוי דְְּבָרִים לֹא יֶחְְְדַּל־פָּשַׁע, דיבורים רבים גורמים לחטאים. וְְחוֹשֵׂךְְְ, מונע שְְׂפָתָיו מלדבר יותר מדי – מַשְְְׂכִּיל. לא רק שאין הוא חוטא, אלא זו גם הנהגה חכמה יותר.

• כֶּסֶף נִבְְְחָר, רצוי על הכול, וגם: מבורר, היא לְְשׁוֹן צַדִּיק, המדברת רק דברים טובים ונכוחים. ואילו לֵב רְְשָׁעִים הוא כִּמְְְעָט, כדבר מועט ביותר. שלא כצדיק, לרשע אין דבר לתת לזולתו.

• שִׂפְְְתֵי צַדִּיק יִרְְְעוּ, ידריכו ויפרנסו רַבִּים, וֶאֱוִילִים – המוצגים בספר כמה פעמים כניגוד לצדיקים – בַּחֲסַר־לֵב, בהיעדר דעה ומחשבה נכונה יָמוּתוּ.

• בִּרְְְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, וְְלֹא־יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ. יש טובות שמגיעות כמתנת שמים, ואליהן לא יתלווה צער; ואילו הישגים שאינם ברכת ה', שלפעמים הם תוצאה של טרחה מרובה או דברים שנעשו שלא כראוי, יוסיפו תמיד עצב לבעליהם.

• כִּשְְְׂחוֹק, כמו משחק ושעשוע לִכְְְסִיל עֲשׂוֹת, עשיית זִמָּה. פריצות או כל מזימה רעה היא קלה ושגרתית לשוטה, וְְה חָָכְְְמָה קלה ונעימה לְְאִישׁ תְְּבוּנָה. עיסוקו הטבעי של איש נבון הוא בחכמה. כאן שוב נערכת השוואה בין העתיד לבוא על הרשע ועל הצדיק:

• מְְגוֹרַת, פחד ה רָשָׁע הִיא תְְבוֹאֶנּוּ. הרשע יקבל בסוף את מה שהוא מפחד מפניו, וְְתַאֲוַת צַדִּיקִים ה' יִתֵּן. הצדיק יזכה בכל הדברים שהוא חושק בהם. לא תמיד נראה שכלל זה מתממש במציאות, ולעתים צריך להמתין כדי להיווכח בהתגשמותו.

• כַּעֲבוֹר סוּפָה, כאשר קורים זעזועים בעולם – וְְאֵין רָשָׁע, הרשעים נעקרים ונעלמים, וְְאילו ה צַדִּיק לא רק שאינו נספה, הוא יְְסוֹד המעמיד עוֹלָם.

• כַּחֹמֶץ המכאיב לַשִּׁנַּיִם וְְכֶעָשָׁן המכאיב לָעֵינָיִם, כֵּן הֶעָצֵל לְְשֹׁלְְחָיו. כאשר שולחים אדם עצל למשימה, שליחותו לא תבוצע כראוי, ובוודאי לא תיעשה בזמן, ותאכזב את שולחיו. פתגמים נוספים על אחריתם של הצדיקים מול הסרים מדרך הישר:

• יִרְְְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים, וּשְְְׁנוֹת רְְשָׁעִים תִּקְְְצֹרְְְנָה, תיעשינה קצרות יותר, אולי מכיוון שהרשעים מתעסקים לפעמים בעיסוקים מסוכנים; אולם באופן מעמיק יותר נראה כי הסיבה לכך היא שימיו של ירא ה' משמעותיים, ואילו הרשע מקצר את שנותיו שכן חלקן הגדול עובר בחמדה שאינה ממומשת.

• תּוֹחֶלֶת, ציפייתם של צַדִּיקִים תעניק להם שִׂמְְְחָה, כי סופה לבוא לידי מילוי, וְְתִקְְְוַת רְְשָׁעִים תֹּאבֵד.

• מָעוֹז, מבטח ומחסה לַתֹּם, לישרים דֶּרֶךְְְ ה', ודרך זו עצמה היא מְְְחִתָּה, מכשול לְְפֹעֲלֵי אָוֶן, מקום נפילה לעושי רע. מעין זה אמרו שהתורה נעשית ‘סם חיים' למי שעוסק בה מתוך מידות מתוקנות וכוונות טובות, ו'סם המוות' לאחרים.

• צַדִּיק לְְעוֹלָם בַּל־יִמּוֹט, יתמוטט, וּרְְְשָׁעִים לֹא יִשְְְׁכְְּנוּ בשלווה ולאורך זמן ב אָרֶץ.

• פִּי־צַדִּיק יָנוּב, יפרה, יביע חָָכְְְמָה, וּלְְְשׁוֹן תַּהְְְפֻּכוֹת, מסלפת תִּכָּרֵת. לא יהיה לה קיום, וכך גם ראוי לה.

• שִׂפְְְתֵי צַדִּיק יֵדְְעוּן רָצוֹן. הצדיק בדבריו הטובים והנעימים יודע כיצד לעשות אנשים מרוצים ומפויסים, וּפִי רְְשָׁעִים מדבר תַּהְְְפֻּכוֹת, ואינו מביא נחת לאיש.