משלי-פרק-15

ביאורים

• מַעֲנֶה־רַּךְְְ, עדין ואדיב יָשִׁיב, ירגיע חֵמָה, כעס. במקרה של ריב או מצב רגיש העלול להתפתח למריבה אם עונים ברכּות, אפשר לשכך זעם מתלקח, וּדְְְבַר־עֶצֶב, דיבור מייגע או מצער יַעֲלֶה, יגדיל אָף, כעס. דיבור קשה או בוטה מגביר את הכעס. ראוי להרגיל את הלשון בדיבור רך.

• לְְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב, תשכלל , תשפר דָּעַת, וּפִי כְְסִילִים יַבִּיעַ תמיד אִוֶּלֶת. גם אם השוטה ילמד, כל מה שיוציא מפיו יהיה איוולת.

• בְְּכָָל־מָקוֹם עֵינֵי ה' צֹפוֹת, רָעִים וְְטוֹבִים. יש לזכור שעיני ה' צופות תמיד הן על הרעים והן על הטובים, ואי – אפשר להימלט ממבטו כביכול. ושוב בעניין דרכי ההתבטאות –

• מַרְְְפֵּא לָשׁוֹן, לשון מתוקנת או רכה, או: ריפוי הרוח באמצעות הלשון הוא עֵץ המניב חַיִּים, בריאות, אושר ורווחה, וְְסֶלֶף, עיוות בָּהּ – בלשון – הוא שֶׁבֶר בְְּרוּחַ, דכדוך, מפח – נפש וכאב. ושוב על טיפשים וחכמים, צדיקים ורשעים –

• אֱוִיל, השוטה יִנְְְאַץ, יבזה וידחה את מוּסַר אָבִיו, וְְמי ש שֹׁמֵר בלבו את ה תּוֹכַחַת המוטחת בפניו – יַעְְְרִם, יחכים, ייעשה פיקח.

• בֵּית צַדִּיק הוא חֹסֶן, אוצר, מאגר רָב. מה שהוא מאחסן בתוכו יישמר לאורך זמן, וּבִתְְְבוּאַת רָשָׁע תימצא תבואה נֶעְְְכָּרֶת, מקולקלת ונשחתת.

• שִׂפְְְתֵי חֲכָמִים יְְזָרוּ, יפזרו דָעַת, וְְלֵב כְְּסִילִים לֹא־כֵן – אין הוא מפזר דעת, אין הוא קונה דעת ואף אינו מתייחס אליה כלל. או: לא נכון, לא מכוון.

• זֶבַח רְְשָׁעִים – תּוֹעֲבַת ה'. גם כשהרשע מביא זבח, ה' מתעב את זבחו, ואילו תְְְפִלַּת יְְשָׁרִים, אפילו בלי זבח – רְְצוֹנוֹ, מביאה נחת רוח, היענות וברכת ה'.

• תּוֹעֲבַת ה' דֶּרֶךְְְ רָשָׁע, הנהגתו, מעשיו, שיחו ושיגו ; ואת מְְְרַדֵּף צְְדָקָה, צדק ומעשים טובים בכלל, ה' יֶאֱהָב.

• מוּסָר רָע, ייסורים קשים מגיעים לְְעֹזֵב אֹרַח, למי שעוזב את הדרך הראויה, ו שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת ברשעו, ולעתים לא יועילו לו גם ייסורים, כי אין הוא מקבל כל הנחיה והדרכה. לבות בני אדם ותכונותיהם –

• שְְׁאוֹל וה אֲבַדּוֹן, שהם לכאורה חידלון שאין בו ממש ואין בו עניין, עומדים ל נֶגֶד ה', אַף כִּי, על אחת כמה וכמה גלויים לנוכח ה' לִבּוֹת בְְּנֵי־אָדָם חיים, ששוכנת בהם נפש עליונה.

• לֹא־יֶאֱהַב לֵץ – אדם קל – דעת ויהיר, הוֹכֵחַ, שמוכיחים לוֹ, לכן אֶל־חֲכָמִים, שהוא מניח שיגידו לו דברים שאינם נעימים לו, לֹא יֵלֵךְְְ.

• לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים, וּבְְְעת עַצְְּבַת, צערו של לֵב ניכרת כלפי חוץ גם רוּחַ נְְכֵאָה, מדוכאת. הן רגשות שמחה הן רגשות עצב משתקפים במראהו של האדם.

• לֵב נָבוֹן יְְבַקֶּשׁ, מחפש דָּעַת, וּלעומת זאת פִי כְְסִילִים יִרְְְעֶה, מתחבר ל אִוֶּלֶת. הפה של הטיפש רדוף להגיד דברי שטות.

• כָָּל־יְְמֵי ה עָנִי רָעִים. גם מצבים שאינם קשים במיוחד פוגעים בעני, מפני שאין הוא יכול להרשות לעצמו לתקן דברים בזמנם או להתרפא בעוד מועד, וכך הקלקול גדל והולך, וְְאילו טוֹב־לֵב, בעל לב טוב יכול לחגוג או לערוך מִשְְְׁתֶּה תָמִיד, ולא רק בזמן מסוים.

• טוֹב־מְְעַט רכוש שנרכש בְְּיִרְְְאַת ה', מֵאוֹצָר רָב וּמְְְהוּמָה ומריבה יש בוֹ.רעיון דומה –

• טוֹב נעימה יותר אֲרֻחַת יָרָק, ארוחה זולה ביותר וְְאַהֲבָה־שָּׁם, מִבשר שּׁוֹר אָבוּס, מפוטם וְְשִׂנְְְאָה־בוֹ.

• אִישׁ חֵמָה, כעסן יְְגָרֶה מָדוֹן, יעורר קטטה, וְְאֶרֶךְְְ אַפַּיִם, סבלן שאינו ממהר לכעוס יַשְְְׁקִיט רִיב.

• דֶּרֶךְְְ עָצֵל כִּמְְְשֻׂכַת חָדֶק, כמו סבך קוצים החוסם את הדרך, והעוברים נאלצים לשוב לאחוריהם, או שהם מצליחים ללכת בתוך הסבך לאט אך נדקרים. ולעומת זאת אֹרַח יְְשָׁרִים הוא דרך סְְלֻלָה, נוחה להליכה מהירה וללא פגע. חכמה ואיוולת –

• בֵּן חָכָם יְְשַׂמַּח־אָב, וּכְְְסִיל אָדָם, ואדם כסיל, גם לאחר שבגר, בעצם היותו כסיל הוא בּוֹזֶה, גורם ביזיון ל אִמּוֹ.

• אִוֶּלֶת היא מושא ל שִׂמְְְחָה לַחֲסַר־לֵב. חסר הדעת נהנה מדברי שטות, וְְאִישׁ תְְּבוּנָה יְְיַשֶּׁר־לָכֶת. הוא מנסה להתקשר לדברים שיש בהם טעם. לחלופין: השמחה היא איוולת לחסר הלב, אך היא מועילה לאיש תבונה ביישור צעדיו.

• הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְְּאֵין סוֹד, מועצה. תכניות לא יתקיימו אם לא נוצרו בדיון משותף ובהתייעצות הדדית, וּבְְְרֹב יוֹעֲצִים התכנית תָּקוּם.

• שִׂמְְְחָה לָאִישׁ בְְּמַעֲנֵה־פִיו. כשאדם עונה נכון ומדויק, הדבר משמח אותו, וְְאם יענה גם דָבָר בְְּעִתּוֹ, בזמן הראוי – מַה־טּוֹב.מוסר, ענווה וצדקוּת –

• אֹרַח חַיִּים לְְמַעְְְלָה, לְְמַשְְְׂכִּיל. אורח חייו של המשכיל פונה כלפי מעלה, לעניינים קדושים, לְְמַעַן סוּר מִשְְּׁאוֹל מָטָּה. אם אדם אינו רוצה להגיע למטה, לתחתית שאול, עליו להתאמץ להתקדם ולעלות.

• בֵּית גֵּאִים, יהירים ותקיפים יִסַּח, יעקור ה', וְיַצֵּב, יעמיד ויקיים גְְּבוּל אַלְְְמָנָה. ה' ישמור על שטחה של האלמנה החלשה מפני הגאים האלימים.

• תּוֹעֲבַת ה' מַחְְְשְְׁבוֹת אדם רָע, וּטְְְהֹרִים, יפים ורצויים בעיני ה' אִמְְְרֵי־נֹעַם, אמירות נעימות של רצון וחסד.

• עֹכֵר, משחית בֵּיתוֹ אדם שהוא בּוֹצֵעַ בָּצַע, החי למען בצע כסף. הניסיון להרוויח עוד ועוד כסף, בדרך ישרה או בלתי ישרה, יביא נזקים לאדם ולמשפחתו, גם אם לא מיד. וְְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְְְיֶה. גם אם המתנות אינן ניתנות כשוחד, הן שוברות את הסדר התקין, ולכן ראוי להימנע ככל האפשר מלקבל אותן.

• לֵב צַדִּיק יֶהְְְגֶּה לַעֲנוֹת, יחשוב איך להשיב תשובה; ידבר בנעימות דברים מרנינים; או: ידבר בשפלות וענווה, וּפִי רְְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת, כי בכך הם עוסקים.

• רָחוֹק ה' מֵרְְשָׁעִים, וּתְְְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְְְׁמָע. אותם דברים נאמרו בסגנון אחר גם בספר תהלים: קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.

• מְְאוֹר־עֵינַיִם, סבר פנים יפות יְְשַׂמַּח־לֵב. פירושים נוספים: ראיית דבר חמדה משמחת את הלב; מי שיכול לראות את הטוב בעולם, משמח בכך את לבו, ו שְְׁמוּעָה, בשורה טוֹבָה תְְּדַשֶּׁן, עשויה להשמין ולהרוות עָצֶם.

• אֹזֶן השֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים, דברי תוכחה בעלי משמעות לחייו של אדם – גם אם הוא עצמו אינו חכם ונבון, אוזן כזו בְְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין, מפני שבאמצעות התוכחות הוא לומד מהחכמים ונעשה דומה להם.

• פּוֹרֵעַ מוּסָר, פורץ גדרים וגבולות הוא למעשה מוֹאֵס נַפְְְשׁוֹ, וְְאדם ש שׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב, גם את לבם של אחרים.

• יִרְְְאַת ה' – עיקרה ותמציתה הוא מוּסַר חָָכְְְמָה, וְְלִפְְְנֵי כָבוֹד באה עֲנָוָה, גם במובן של חשיבות וגם במובן של קדימה בזמן. אדם הנוהג בענווה עשוי לזכות בעקבותיה גם לכבוד.