משלי-פרק-18

ביאורים

• לְְמען סיפוק תַאֲוָה נסתרת יְְבַקֵּשׁ ה נִפְְְרָד, מי שמעוניין להיפרד מאחרים ומן הסדר החברתי, ולבסוף בְְּכָָל־תּוּשִׁיָּה, בעקבות מחשבה, או: עצה של חכם יִתְְְגַּלָּע, יתגלו כוונותיו האמתיות. כסילים ורשעים, חכמים וצדיקים –

• לֹא־יַחְְְפֹּץ, רוצה כְְּסִיל בִּתְְְבוּנָה, כשכסיל מדבר אין הוא מחפש אחר חכמה, כִּי אִם־בְְּהִתְְְגַּלּוֹת לִבּוֹ, הבעת עצמו. הצורך הכן לבטא את המחשבה ולגלות את מה שבלב אינו מפיק בהכרח דברים שיש בהם מן התבונה והתועלת.

• בְְּבוֹא־רָשָׁע למקום כלשהו בָּא גַם־בּוּז כלפי הסובבים אותו, וְְעִם ה קָלוֹן, הגנאי שמביא עמו הרשע באה גם חֶרְְְפָּה גלויה לאחרים.

• מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְְְרֵי פִי־אִישׁ, כאשר הוא בבחינת נַחַל נֹבֵעַ ו מְְקוֹר חָָכְְְמָה. אנשים שמביעים חכמה מגלים עוד ועוד דברים עמוקים, זכים ומרווים, שאינם מובנים במבט שטחי.

• שְְׂאֵת פְְּנֵי־רָשָׁע, העדפת הרשע בדין – לֹא־טוֹב, לא רק בשל העיוות שבהצדקת הרשע; יש בכך עוול נוסף – לְְהַטּוֹת דין ה צַדִּיק בַּמִּשְְְׁפָּט. כאשר צדיק ורשע מתדיינים, לפעמים נוח יותר לסייע לרשע ולמנוע בכך מהומות, אבל בסופו של דבר התייחסות שאינה אובייקטיבית כלפי הרשע רעה וכרוכה בעונש.

• שִׂפְְְתֵי כְְסִיל יָבֹאוּ, יתלוו בְְרִיב. גם כאשר אין לכסיל כוונות רעות, מלותיו גורמות למריבה אם משום טיפשותו או מחמת סגנון דיבורו. באותו אופן – ודיבור פִיו לְְמַהֲלֻמוֹת, התכתשויות יִקְְְרָא, מזמין.

• פִּי־כְְסִיל הוא מְְחִתָּה־לוֹ, אסונו, וּשְְְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ ל נַפְְְשׁוֹ, במלותיו נפשו נלכדת פעם אחר פעם. מידות ותכונות אופי שונות –

• דִּבְְְרֵי נִרְְְגָּן, סכסכן כְְּמִתְְְלַהֲמִים, מכים, מחרפים. אדם הרוצה להשמיץ מתלונן על הכול ומצליף לכל כיוון. לכאורה דבריו חסרי חשיבות, וְְאולם לאמתו של דבר הֵם יָרְְדוּ חַדְְְרֵי־בָטֶן. דבריו יפגעו ויעליבו. לא תמיד שמים לב לכך, מפני שאיש כזה נחשב לפגע רע המשתלח בכול, אבל דבריו עלולים לחדור למעמקי בטנו של הזולת.

• גַּם ה מִתְְְרַפֶּה, מתרשל בִמְְְלַאכְְְתּוֹ אָח, דומה הוּא לְְבַעַל מַשְְְׁחִית, מחבל. מי שאינו עושה את עבודתו מזיק לעתים כמו מי שמשחית בפועל. המשחית שובר דברים, והמתרפה גורם שהם יישברו, ומבחינה זו העצלן והחבלן הם אחים.

• מִגְְְדַּל־עֹז, חזק ומבוצר, שֵׁם ה'. בּוֹ־יָרוּץ, יוכל להתקדם בבטחה ללא מכשול וללא עיכוב צַדִּיק, וְְנִשְְְׂגָּב. הצדיק יגדל ויינצל בשם ה', שהוא מקושר בו.

• הוֹן, כספו הרב של ה עָשִׁיר הוא קִרְְְיַת עֻזּוֹ, מבצרו, והונו הוא כְְְחוֹמָה נִשְְְׂגָּבָה, גבוהה בנויה בְְּמַשְְְׂכִּתוֹ, בחדרו המקושט, או: באוצרותיו. כוחו של הכסף מגן על העשיר.

• לִפְְְנֵי־שֶׁבֶר יִגְְְבַּהּ לֶב־אִישׁ. הגאווה קודמת בדרך כלל לבוא שבר, ולהפך – לִפְְְנֵי כָבוֹד באה עֲנָוָה. כשאדם נוהג בענווה, רבים סיכוייו שינחל אחר כך כבוד, שכן כבוד אמתי רודף אחרי איש שאיננו מעוניין בו ואינו שש לקבלו.

• מֵשִׁיב דָּבָר בְְּטֶרֶם יִשְְְׁמָע מה אומר הצד השני, מתוך שהוא משער שהוא יודע מה עתיד האחר לומר – אִוֶּלֶת הִיא־לוֹ, שכן אולי לא לכך התכוון פלוני, וּכְְְלִמָּה, ובושה.

• רוּחַ ביטחון ושמחה של אִישׁ יְְכַלְְְכֵּל, מכילה את מַחֲלֵהוּ, מחלתו ומפרנסת את גופו, והוא מחזיק מעמד. וְְאולם רוּחַ נְְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה?! מי יכול לשאת עצבות, דכדוך ודיכאון?! גם אם הם אינם מביאים למצוקה מידית, הם הופכים את החיים לקשים מנשוא. מצב רוחו של אדם משפיע במידה רבה גם על דברים ממשיים מאוד, לטוב ולמוטב.

• לֵב נָבוֹן אינו חי רק עם מה שכבר ידוע לו, אלא תמיד יִקְְְנֶה דָּעַת, וְְאֹזֶן חֲכָמִים אינה מסתפקת במה שהם יודעים, אלא תמיד תְְּבַקֶּשׁ ללמוד עוד ועוד דָּעַת.

• מַתָּן, מעשה נתינה של אָדָם לאחרים, בכל דרך שהיא, יַרְְְחִיב, יביא רווח לוֹ – לעצמו, וְְלִפְְְנֵי גְְדֹלִים יַנְְְחֶנּוּ, מוביל אותו. החברה מעניקה מעמד גבוה למי שתורם למטרותיה. מריבות ומשפט –

• צַדִּיק, נראה צודק הָרִאשׁוֹן ששטח את טענותיו בְְּרִיבוֹ, וּבָא, עד שיבוא רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ. בין בקטטה של ילדים קטנים או בדיון בבית המשפט, מי שמעמיד תמונה מסוימת נשמע שהוא צודק, עד שדבריו ייבדקו או יופרכו על ידי הצד שכנגד. ולעתים גם כאשר השני משמיע את דבריו, יקשה עליו לשנות את התמונה שקובעה בתודעה.

• מִדְְְיָנִים, דברי ריב יַשְְְׁבִּית הַגּוֹרָל. הטלת גורל יכולה לסיים קטטה, וּמנגד , לעתים בֵין עֲצוּמִים, בעלי ריב לעתים הגורל יַפְְְרִיד. יש שהגורל מאפשר לניצים לשבת בשלווה, ויש שבעקבות הפלתו הצדדים אינם יכולים להיות יחד.

• אָח נִפְְְשָׁע, פושע, רב יותר מִעצמתה של קִרְְְיַת־עֹז. פשיעה של א ח בוגד יכולה לשבור אפילו עיר חזקה, וּמִדְְְיָנִים, הקטטות חזקות כִּבְְְרִיחַ אַרְְְמוֹן, הנועל בפני בעלי הריב שערים גדולים. או: הקטטות דומות לבריח שבשליפתו נפתחים שערי ארמון בפני אויב. עוד על דיבור וקשרים בינאישיים –

• מִפְְּרִי פִי, מדיבוריו הטובים של אִישׁ תִּשְְְׂבַּע בִּטְְְנוֹ, הוא יוכל להרוויח, ואת תְְּבוּאַת, יבול שְְׂפָתָיו יִשְְְׂבָּע. הוא יישא בתוצאות של כל היוצא מפיו. ללשון יש כוח עצום, לטוב וגם לרע –

• מָוֶת וְְחַיִּים בְְּיַד־לָשׁוֹן, וְְאֹהֲבֶיהָ של הלשון, מי ששומר אותה ונוהג בה נכון, יֹאכַל פִּרְְְיָהּ.

• מָצָא אִשָּׁה – מָצָא טוֹב. ויתרה מזו – וַיָּפֶק, יוציא רָצוֹן מֵה'. גם ה' שמח בו. יש דברים שהם נעימים רק לאדם, אבל מציאת אשה – טובה הן בעיני האדם והן בעיני ה'.

• תַּחֲנוּנִים יְְדַבֶּר־רָשׁ. העני רגיל לדבר בלשון תחנונים, כי אינו יכול להציע דבר, וְְאילו עָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת, בחוצפה, בין בעניינים הקשורים אליו ובין באלה שאינם קשורים אליו.

• אִישׁ רֵעִים, מי שמתחבר בקלות עם כל אדם עלול לְְהִתְְְרוֹעֵעַ, להישבר. חברים רבים אינם תורמים לאדם, אלא מכלים את זמנו ואת כוחותיו, וְְיֵשׁ אֹהֵב יחיד דָּבֵק יותר מֵאָח.