משלי-פרק-19

ביאורים

• טוֹב רָשׁ, עני ש הוֹלֵךְְְ בְְּתֻמּוֹ, הגון יותר מֵעִקֵּשׁ שְְׂפָתָיו, נפתל ומתוחכם וְְהוּא, שהוא בעצם כְְסִיל, חסר דעת.

• גַּם בְְּלֹא־דַעַת נֶפֶשׁ לֹא־טוֹב. מי שאין בו דעת אין לו גם נפש טובה, ואילו נפשו של מי שנוהג בדעת – הגונה; בפעולות הנעשות ללא דעת, לא טוב לנפש; או: לא טוב לאיש שאינו יודע ומכיר את נפשו. וְְאָץ, רץ בְְּרַגְְְלַיִם בלי לדעת לאן הוא רץ ולמה, הוא בעצם חוֹטֵא. מן הראוי לפעול מתוך יישוב דעת ושיקול דעת.

• אִוֶּלֶת, שטותו של אָדָם תְְּסַלֵּף, תעוות את דַּרְְְכּוֹ, ולבסוף כשהוא ייכשל, עַל־ה' יִזְְְעַף לִבּוֹ. אנשים טועים או פועלים בזדון וגורמים לעצמם מפלה או אינם רואים הצלחה בדרכם, ובמקום לייחס את כישלונם לעצמם הם מאשימים את ה'.

• הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, רבים רוצים בקרבתו של העשיר, וְְאילו דָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד. חבריו של העני נוטשים אותו.

• עֵד שְְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה מעונש בסופו של דבר, וְְאף יָפִיחַ, מי שמפריח ומפזר כְְּזָבִים, שקרים לֹא יִמָּלֵט.קודם נאמר שרבים רוצים להתרועע עם העשיר, ואילו כאן מדובר על אדם שאינו רק בעל הון אלא הוא גם ידוע כנדיב:

• רַבִּים יְְחַלּוּ פְְנֵי, יבקשו לפגוש נָדִיב, וְְכָָל־הָרֵעַ, הכול מגלים רעוּת לְְאִישׁ מַתָּן, אדם המעניק מרכושו לזולת.

• כָָּל אֲחֵי־רָשׁ, העני, שהוא דווקא נזקק לעזרה, שְְׂנֵאֻהוּ, אַף כִּי, ובוודאי מְְרֵעֵהוּ, אלו שהתקרבו אליו להתרועע אתו, רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ בתואנה שהרש מְְרַדֵּף אֲמָרִים לוֹ־הֵמָּה, מחפש וממציא הבטחות שניתנו לו, כביכול. פירוש אחר (על פי הכתוב – ‘לֹא'): אנשים מחפשים לעני דיבורים שלא היו כדי להצדיק את התרחקותם ממנו. אותם דברים שלא היו גורמים רעה אילו נאמרו על ידי אדם אחר, כאשר אומר אותם עני ומסכן, גם אם לא לכך הייתה כוונתו, מביאים עליו צרות.

• קֹנֶה־לֵּב, שֵֹכל, הוא זה ש אֹהֵב את נַפְְְשׁוֹ; שֹׁמֵר, הממתין ומצפה ל תְְּבוּנָה יגרום לעצמו לִמְְְצֹא־טוֹב.

• עֵד שְְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה כאמור לעיל, אלא שההמשך חריף יותר: וְְיָפִיחַ כְְּזָבִים, לא רק לא יימלט מעונש אלא גם יֹאבֵד.

• לֹא־נָאוֶה, נאה, הולם לִכְְְסִיל תַּעֲנוּג. כסיל החי חיי פינוקים ותענוגות מרגיש שליט עליון, ותופעה זו אינה נאה ואינה נעימה. אַף כִּי, ובוודאי שלא מתאים ולא כדאי לְְעֶבֶד, לעלות לגדולה ול מְְשֹׁל בְְּשָׂרִים ונכבדים.

• שֵׂכֶל אָדָם מלמד אותו ל הארִיךְְְ אַפּוֹ, למשול ברוחו, להתאפק ולא להתפרץ. וְְתִפְְְאַרְְְתּוֹ של האדם היא ל עֲבֹר, למחול עַל־פָּשַׁע, חטא. ההקפדה, הקטטה והזעם אינם באים מחכמה.

• נַהַם, נהמה מאיימת כַּכְְּפִיר, כמו שמשמיע אריה – כך זַעַף של מֶלֶךְְְ, וּמנגד – כְְְטַל עַל־עֵשֶׂב, שהוא מצמיח ומועיל רְְצוֹנוֹ. כעסו של מלך עלול להיות מסוכן, ואילו שביעות רצונו יכולה להועיל מאוד.

• הַוֹּת, אסון לְְאָבִיו בֵּן כְְּסִיל, וְְכ דֶלֶף, טפטוף טֹרֵד מִדְְְיְְנֵי, קטטות עם אִשָּׁה. גם אם מריבות אתה, הקנטותיה ותלונותיה אינן הוות, הן עשויות להוציא את הגבר מדעתו.

• בַּיִת וָהוֹן אדם מקבל כ נַחֲלַת אָבוֹת, וּלעומת זאת מֵה' הוא מקבל אִשָּׁה מַשְְְׂכָּלֶת, חכמה. אותה אין אביו יכול להנחיל לו. על האדם להכיר ולהעריך שאותה קיבל מיד ה', ולהודות לו על כך.

• עַצְְְלָה, עצלות תַּפִּיל תַּרְְְדֵּמָה. מי שמתעצל סופו להתעייף ולישון, וְְנֶפֶשׁ רְְמִיָּה, המחבלת תחבולות במקום לעבוד, תִרְְְעָב.

• שֹׁמֵר מִצְְְוָה הוא בעצם שֹׁמֵר נַפְְְשׁוֹ, ומי ש בּוֹזֵה, מבזה את דְְרָכָיו והולך בשרירות לבו יָמוּת בעוונו.

• מַלְְְוֵה ל ה' חוֹנֵן דָּל. הנותן מתנה לעני נחשב כאילו הלווה לה', כי בכך הוא ממלא את תפקידו של הקדוש ברוך הוא, ולכן הוא זה שיפרע את החוב – ואת גְְְמֻלוֹ, שכרו יְְשַׁלֶּם־לוֹ ה'.

• יַסֵּר את בִּנְְְךָ כִּי־יֵשׁ תִּקְְְוָה. התוכחה וההכאה יועילו לתקן את הבן, אבל יש לנהוג בזהירות רבה – וְְאֶל־הֲמִיתוֹ אַל־תִּשָּׂא נַפְְְשֶׁךָ, תפנה. עליך להימנע מן העונשים המדכאים את הבן וממיתים אותו במובנים שונים.

• גְְּדָָל־חֵמָה, מי שכעסו גדול נֹשֵׂא עֹנֶשׁ. התפרצויות זעם אינן מתקנות את המצב אלא רק גורמות רעה לכועס עצמו, כִּי אִם, אלא במקום לזעום על מה שאין, תַּצִּיל את הקיים וְְעוֹד תּוֹסִף עזרה למי שזקוק לה.

• שְְׁמַע עֵצָה וְְקַבֵּל מוּסָר, לְְמַעַן תֶּחְְְכַּם בְְּאַחֲרִיתֶךָ, בסופך. גם אם לא תקלוט את העצה והמוסר ששמעת מיד, סופך שהם יחכימו אותך. על כן ראוי שתראה בעין טובה את המבקרים והמוכיחים אותך.

• רַבּוֹת הן ה מַחֲשָׁבוֹת והתכניות בְְּלֶב־אִישׁ, ואולם לבסוף עֲצַת, מחשבתו של ה' הִיא תָקוּם, תתקיים. פירוש נוסף: בין המחשבות הרבות המקננות בלב, על האדם לחפש ולנסות לזהות את עצת ה', הקיימת גם היא בקרבו.

• תַּאֲוַת אָדָם תהיה מופנית ל חַסְְְדּוֹ. טוב שאדם יתאווה לעשות חסד. או: חסדו של אדם הוא נויו בעיני הבריות והוא המושך אליו את אהדתם. וְְטוֹב־רָשׁ, אף על פי שלא שפר עליו מזלו, יותר מֵאִישׁ כָּזָב.

• יִרְְְאַת ה' מוליכה לְְחַיִּים, וְְהירא – שָׂבֵעַ, מרוצה ושלם יָלִין, בַּל־יִפָּקֶד רָע.

• טָמַן עָצֵל את יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, כלי אוכל גַּם אֶל־פִּיהוּ, פיו לֹא יְְשִׁיבֶנָּה. הוא כה עצל שאין לו כוח אפילו להחזיר את ידו לפה. העצל מתחיל לעשות דבר, אך אינו משלים מלאכתו, אף לא את צרכיו שלו, וכך הוא נשאר חסר ורעב. לפי המפרשים שצלחת היא מעין כיס, זהו חסר המעש הטומן ידו בחיקו, שעצלותו תביא לכך שלא יהיה לו מזון להכניס אל פיו.

• לֵץ, אדם יהיר ולא הגון תַּכֶּה – וּפֶתִי יַעְְְרִם, יחכים. הלץ, הבוטח תמיד בצדקתו, אינו נוטה ללמוד מהמכות שהוא מקבל, אבל הפתי, שאינו מבין הרבה, ולכן אינו לוקה כמו הלץ, יוכל ללמוד ממה שקורה ללץ. וְְהוֹכִיחַ, אם תוכיח לְְנָבוֹן הוא יָבִין דָּעַת, וימצא בתוכחה ובביקורת תועלת.

• מְְשַׁדֶּד, רומס או גוזל אָב – יַבְְְרִיחַ אֵם. הפגיעה באב תבריח גם את האם מהבית, אף אם הבן אינו מתנכל לה ישירות. זהו בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְְְפִּיר. על אדם לכבד את הוריו גם כשאינם מושלמים, וגם כשהוא מוצא טעם להגיב לדבריהם, משום שכך נשמרת יציבותו של הבית.

• חֲדַל, בְְּנִי, לִשְְְׁמֹעַ מוּסָר, אם ברצונך לִשְְְׁגּוֹת, לסטות מֵאִמְְְרֵי־דָעַת. אם אינך שומע מוסר, תמצא את עצמך פונה מהדרך המאוזנת. או: אין תועלת שתשמע מוסר אם אינך מעוניין לפעול בהתאם.

• עֵד בְְּלִיַּעַל, רשע יָלִיץ, ישים ללעג את ה מִשְְְׁפָּט, ויהפוך אותו למעשה רשעות, וּפִי רְְשָׁעִים יְְבַלַּע, יסתיר אָוֶן, רוע.

• נָכוֹנוּ, מזומנים לַלֵּצִים, המתהלכים בעולם שאננים ובוטחים בעצמם, שְְׁפָטִים, עונשים, וּמַהֲלֻמוֹת נכונו לְְגֵו, לגוף ה כְְּסִילִים.