משלי-פרק-20

ביאורים

• לֵץ הוא הַיַּיִן, שכן הוא גורם לאדם להיות בלתי עקבי, לא רציני ובלתי ממושמע. הֹמֶה, רועש הוא ה שֵׁכָר בגופו של השותה אותו, וְְכָָל־שֹׁגֶה, מתפתה בּוֹ לֹא יֶחְְְכָּם. שתיית משקאות חריפים מרובה ממעטת את הדעת, ועל כן ראוי למעט בה.

• נַהַם כַּכְְּפִיר, כמו נהמת כפיר היא אֵימַת מֶלֶךְְְ, מִתְְְעַבְְּרוֹ, המרגיז את המלך חוֹטֵא, מחייב את נַפְְְשׁוֹ.

• כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת, הימנעות מֵרִיב. כשאדם נמנע מקטטה מתבטא כבודו, וְְכָָל־אֱוִיל יִתְְְגַּלָּע, ייחשף לעין כול, משום שאווילים נסחפים לכל מריבה.

• מֵחֹרֶף, מראש, בעונת החורף ה עָצֵל לֹא־יַחֲרֹשׁ, וְְשָׁאַל, הוא מבקש תבואה בַּקָּצִיר – וָאָיִן. מי שלא טרח בחורף, אל לו לצפות ליבול בקיץ.

• מַיִם עֲמֻקִּים חבויה העֵצָה בְְלֶב־אִישׁ, ועל כן לפעמים היא אינה מבוררת או ידועה אפילו לו עצמו, וְְאִישׁ תְְּבוּנָה, המשוחח עם אותו אדם, יִדְְְלֶנָּה, יעלה את העצה בשאלותיו, בהקשבתו ובהתעמקותו בה.

• רָָב־אָדָם, אנשים רבים יִקְְְרָא, יכול להציג אדם כלשהו כ אִישׁ חַסְְְדּוֹ, בין אם מספר שגמל לו חסד, או שמצפה לקבל ממנו טובה, אבל – וְְאִישׁ אֱמוּנִים, אדם שאפשר לסמוך עליו – מִי יִמְְְצָא?! בן ברית נאמן נדיר למצוא. או: רוב בני אדם מציגים את עצמם כאיש חסד, אך קשה למצוא איש אמת המציג את מעשיו כפי שהם.

• מִתְְְהַלֵּךְְְ בְְּתֻמּוֹ, שפועל במחשבה שהיא טהורה ממניעים חיצוניים, הוא צַדִּיק, אַשְְְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו, משום שהם מושפעים ממנו, וגם בגלל שמו הטוב.

• מֶלֶךְְְ יוֹשֵׁב לעתים עַל־כִּסֵּא־דִין, ואז הוא מְְזָרֶה, בוחן ומפזר בְְעֵינָיו כָָּל־רָע.

• מִי־יֹאמַר: זִכִּיתִי לִבִּי, טָהַרְְְתִּי מֵחַטָּאתִי?! איש אינו טהור וזך מחטא.

• אֶבֶן וָאֶבֶן, המחזיק בידו שתי אבני משקל שאינן זהות – באחת כדי למכור בה, ובאחת כדי לקנות בה; וכן אֵיפָה וְְאֵיפָה, שני כלי מידה, גדול וקטן – תּוֹעֲבַת ה' גַּם־שְְׁנֵיהֶם.

• גַּם בְְּמַעֲלָלָיו, במעשיו, או: בתעלוליו יִתְְְנַכֶּר, יוכר ה נָעַר אִם־זַךְְְ, נקי וְְאִם־יָשָׁר פָָּעֳֳלוֹ. סביר שהתנהגותו של הנער תעיד על התנהגותו בהמשך חייו, משום שלא צפוי שאישיותו תעבור תמורות משמעותיות.

• אֹזֶן שֹׁמַעַת וְְעַיִן רֹאָה – ה' עָשָׂה גַם־שְְׁנֵיהֶם. ובוודאי הוא יודע ומפקח על כל המתרחש.

• אַל־תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן, שמא תִּוָּרֵשׁ, תהפוך לעני. פְְּקַח עֵינֶיךָ, היה ערני ופ עיל ואז – שְְׂבַע־לָחֶם.

• רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה. כשאדם קונה סחורה, הוא מביע עליה דעה שלילית, כדי להוריד את המחיר. וְְכאשר אֹזֵל, פונה והולך לוֹ, לאחר שהוא רוכש את הסחורה – אָז יִתְְְהַלָּל, הוא משבח את העסק שעשה: כמה הרווחתי, איזה דבר נפלא קניתי במחיר כה זול. אין זו עצה אלא תיאור מנהגם של בני האדם מאז ומעולם.

• יֵשׁ זָהָב וְְרָָב־פְְּנִינִים, פנינים רבות, ואולם כְְְלִי יְְקָר המציאות, שהוא שימושי ונכבד מפנינים הן שִׂפְְְתֵי־דָעַת.שוב חוזרת ההזהרה ממתן ערבות לזר:

• לְְקַח, קח את בִּגְְְדוֹ של פלוני כִּי־עָרַב ל זָר. כיון שהוא נכנס לסיכון ביודעין, אין ראוי לרחם עליו. הערב חשב שהוא מעניק ללווה חתימה בלבד, אך מתברר שבגללה הוא עלול לאבד את בגדו. ובהקשר אחר נשמעות לעתים המלים: וּבְְְעַד נָָכְְְרִיָּה חַבְְְלֵהוּ, עקל אותו, קח אותו כמשכון. אדם היה נחמד לאשה נכרייה והבטיח לה הבטחות, ואחרי שכבר שכח זאת, יצטרך לוותר על לבושו בגלל התחייבויות אלה.

• עָרֵב לחיך אִישׁ לאכול לֶחֶם שָׁקֶר. מזון או פרנסה שבאים ברמאות מתמשכת טעימים לאדם האוכל אותם, וְְאולם אַחַר כך יִמָּלֵא־פִיהוּ חָצָץ, במקום לחם מזין וטעים יתברר לו שפיו גורס חצץ.

• מַחֲשָׁבוֹת, כל מחשבה בתחום כלשהו – בְְּעֵצָה, בהתייעצות בזולת תִכּוֹן, תתקיים. כדי ליישר ולבסס את המחשבה יש להתייעץ עם אנשים, וּבְְְתַחְְְבֻּלוֹת, ולא בהפעלת כוח ברוטלי גרידא, עֲשֵׂה מִלְְְחָמָה. מי שמפעיל תחבולות מתוחכמות יכול לנצח גם את מי שבידו מצוי כוח פיסי רב יותר.

• גּוֹלֶה־סּוֹד הוֹלֵךְְְ רָכִיל. המרכל יגלה בסופו של דבר גם סודות. גם אם לא התכוון לכך מראש, בשעה שהוא מפטפט, מתגלים סודות שונים. וּלְְְפֹתֶה, עם מי שמרחיב את שְְׂפָתָיו לֹא תִתְְְעָרָב. אל תהיה מעורב בקשר עם מי שאינו שולט בדיבוריו. הוא יספר דברים שאינך רוצה שיודלפו.

• מְְקַלֵּל אָבִיו וְְאִמּוֹ – סופו ש יִדְְְעַךְְְ נֵרוֹ בֶּאֱשׁוּן, באפלת חֹשֶׁךְְְ. הוא יגיע לידי חושך מוחלט, מוות ורעה.

• נַחֲלָה שבאה מְְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה, שבתחילתה לא התקיימו כל הליכי מסירתה כראוי – וְְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְְבֹרָךְְְ. גם בסופה לא תהיה בה ברכה. למשל, כשאנשים מתחלקים בירושה, קורה שמרוב להיטות או מתוך חששות שונים החלק שהם מקבלים לא הגיע באופן מסודר וחלק לגמרי. יש לדעת שבכך הבעיות לא נפתרו, והן יתגלו לאחר זמן.

• אַל־תֹּאמַר כשאתה מתקוטט עם מישהו: אֲשַׁלְְּמָה־רָע. אשיב למרע כגמולו ; אלא קַוֵּה לַה', וְְהוא זה ש יֹשַׁע יושיע לָךְְְ, וייקח את נקמתך.

• תּוֹעֲבַת, שנואות על ה' אֶבֶן וָאָבֶן, אבני משקל מזויפות שאנשים עושים, וקיומם של מֹאזְְנֵי מִרְְְמָה לֹא־טוֹב בעיניו. ייתכן שמדובר כאן לא רק בכלים ממשיים, אלא גם בשיפוט באמות מידה מתחלפות כלפי אנשים שונים, או בקריטריון שונה לעצמו ולאחרים.

• מֵה' מכוּונים מִצְְְעֲדֵי־גָבֶר, וְְאָדָם מַה־יָּבִין, מה הוא יודע על דַּרְְְכּוֹ?! אנשים מתנהלים לפי תכניותיהם, ונדמה להם שהכול כשורה, אבל ייתכן שהדרך שהם בחרו בה אינה טובה, ואולי אף מסוכנת. ראוי אפוא לסמוך על ה' ולקוות שיוביל אל המקום הנכון.

• מוֹקֵשׁ, מלכודת – אָדָם יָלַע, פלט מפיו דבר באשר ל קֹדֶשׁ, וְְאַחַר נְְדָרִים לְְבַקֵּר. אחרי שאדם נודר, עליו לזכור לערוך ביקורת ולבדוק אם שילם את נדריו. אף שלכאורה אין מי שיגבה את הנדרים, אלה הם התחייבויות כלפי הקודש, והנודר עלול לגרום לעצמו תקלה על ידן. סכנה היא לאדם להתעסק ולהשתעשע עם הקודש בדיבורים מיותרים.

• מְְזָרֶה, מפזר רְְשָׁעִים מֶלֶךְְְ חָכָם. המלך החכם יפריד בין הרשעים ויסלקם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן, גלגל, המשמש כאמצעי לדישה וכבישה של מוצרים חקלאיים, ולעתים שימש גם כמכשיר לדריסת בני אדם . הדימוי כאן יכול לשמש בשתי משמעויותיו – הפרדת הטוב מהרע בממלכה, ודחיקתו של הרשע וענישתו.

• נֵר ה' היא נִשְְְׁמַת אָדָם. באמצעותה ה' חֹפֵשׂ, בודק כָָּל־חַדְְְרֵי־בָטֶן. ה' מביט באדם מתוכו, על ידי נשמתו. הכול גלוי לפניו; גם דברים הנסתרים מעיני האדם עצמו.

• חֶסֶד וֶאֱמֶת, כאשר הם פעילים בממלכה, יִצְְּרוּ, ישמרו את ה מֶלֶךְְְ, וְְסָעַד, תמך המלך בּאמצעות ה חֶסֶד שהוא עושה, את כִּסְְְאוֹ.

• תִּפְְְאֶרֶת, פאר ה בַּחוּרִים הוא כֹּחָם, וַהֲדַר זְְקֵנִים שאינם כה חזקים – מעניקה ה שֵׂיבָה.

• חַבֻּרוֹת פֶּצַע הן ה תַּמְְְרוּק, מיני טיפוח וניקוי, או: מירוק, גמר הפירעון בְְּרָע. הפצעים הגלויים מגיעים בעקבות הרע והם גם ממרקים אותו, וכן מַכּוֹת חַדְְְרֵי־בָטֶן, מכות נסתרות שאינן נגלות לעין מיד, ולעתים מופיעים הכאבים רק זמן ניכר לאחר המעשה.