משלי-פרק-7

ביאורים

• בְְּנִי, שְְׁמֹר אֲמָרָי, דברי, וּמִצְְְוֹתַי תִּצְְְפֹּן אִתָּךְְְ.

• שְְׁמֹר מִצְְְוֹתַי ובכך ת חְְְיֵה, וְְתוֹרָתִי תהיה שמורה כְְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ. שמירה תמידית ורפלקסיבית, כפי שהעפעפיים שומרים על האבר הרגיש והפגיע ביותר.

• קָָשְְְׁרֵם – את דברי עַל־אֶצְְְבְְּעֹתֶיךָ, כשם שקושרים לאצבע תכשיט, חותמת או סימן לתזכורת; כָָּתְְְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּךָ.

• אֱמֹר לַחָָכְְְמָה: אֲחֹתִי אָתְְְּ. היה קשור לחכמה ביחסי אחווה, ידידות, קרבה ואהבה; וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְְְרָא. הבינה תהיה לך כמו מַכָּר. תמצית הדברים, המוזכרים קודם ובהמשך –

• לִשְְְׁמָָרְְְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָָּכְְְרִיָּה שאת אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה, המדברת דברי חלקות. בעיית הצעיר, כפשוטה וכמדרשה, מומחשת על ידי האב – המחנך המתבונן על הצעיר הנמשך אחר אשה נשואה פתיינית, ואינו מודע לנזק שהוא מביא על עצמו:

• כִּי בְְּחַלּוֹן בֵּיתִי, בְְּעַד, דרך אֶשְְְׁנַבִּי – אולי חלון עם שבכה, נִשְְְׁקָפְְְתִּי.

• וָאֵרֶא בַפְְּתָאיִם, הסתכלתי בחבורת קלי – דעת, אָבִינָה, אני מבחין בַבָּנִים ב נַעַר חֲסַר־לֵב, שאינו נבון ביותר.

• עֹבֵר הצעיר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ שבה הזרה יושבת, וְְדֶרֶךְְְ בֵּיתָהּ יִצְְְעָד.

• בְְּנֶשֶׁף – בְְּעֶרֶב, בערוב ה יוֹם, בְְּאִישׁוֹן לַיְְְלָה וַאֲפֵלָה, כשהנער נפרד מחבריו והולך לדרכו או חוזר הביתה.

• וְְהִנֵּה אִשָּׁה מופיעה לִקְְְרָאתוֹ, שִׁית, לבושה ונוהגת כמו זוֹנָה וּנְְְצֻרַת לֵב. אין בלבה פקפוקים וייסורי מצפון. היא בטוחה בעצמה ואינה מהססת.

• הֹמִיָּה, רוגשת וסוערת הִיא וְְסֹרָרֶת, מרדנית ופורקת עול, בְְּבֵיתָהּ לֹא־יִשְְְׁכְְּנוּ רַגְְְלֶיהָ. היא יוצאת תמיד מהבית.

• פַּעַם הולכת בַּחוּץ, פַּעַם בָּרְְחֹבוֹת, בכיכרות, וְְאֵצֶל כָָּל־פִּנָּה תֶאֱרֹב. מחפשת הרפתקאות בכל מקום.

• וְְהֶחֱזִיקָה בּוֹ – בנער התמים, וְְנָשְְׁקָה לּוֹ, הֵעֵזָה פָנֶיהָ ללא בושה, וַתֹּאמַר לוֹ׃

• זִבְְְחֵי שְְׁלָמִים היו חובה עָלָי בנדר, ובדיוק הַיּוֹם שִׁלַּמְְְתִּי נְְדָרָי. ראשית, היא מרמזת לו שביתה מלא כל טוב, ושנית, בעקבות תשלום הנדרים היא מקווה שיבואו לה שפע וברכה.

• עַל־כֵּן יָצָאתִי לִקְְְרָאתֶךָ, לְְשַׁחֵר פָּנֶיךָ, לפגוש אותך, וָאֶמְְְצָאֶךָּ, אכן מצאתי אותך.

• מַרְְְבַדִּים, מצעים, כיסויי מיטה רָבַדְְְתִּי עַרְְְשִׂי, מיטתי, השמיכות חֲטֻבוֹת, נאות בגזרתן ומתואמות ב אֵטוּן, פשתן מעולה של מִצְְְרָיִם, שהוא יפה ומהודר.

• נַפְְְתִּי, בישמתי את מִשְְְׁכָּבִי ב מֹר, אֲהָלִים וְְקִנָּמוֹן – מיני בשמים. וכעת מגיעה ההצעה, שהיא הזמנה מאוד גלויה, פשוטה וחד – משמעית:

• לְְכָה נִרְְְוֶה דֹדִים, תענוגות אהבה עַד־הַבֹּקֶר. בוא ובלה אצלי את הלילה; נִתְְְעַלְְּסָה בָָּאֳֳהָבִים.

• כִּי אם אתה חושש לבעלי, אֵין הָאִישׁ בְְּבֵיתוֹ, הָלַךְְְ בְְּדֶרֶךְְְ מֵרָחוֹק, רחוקה.

• צְְרוֹר־הַכֶּסֶף לָקַח בְְּיָדוֹ, הוא יצא לעסקיו, ורק לְְיוֹם הַכֶּסֶא, לזמן שנקבע מראש יָבֹא חזרה ל בֵיתוֹ, ובינתיים יש לי ולך פנאי, ואיש לא יפריע לנו.

• הִטַּתּוּ, היא מטה את הנער בְְּרֹב לִקְְְחָהּ, דיבורה, בְְּחֵלֶק שְְׂפָתֶיהָ, בשפתה החלקלקה תַּדִּיחֶנּוּ, היא מסיטה אותו מן הדרך. היא מסבירה לו כמה טוב יהיה לו, וכיצד הכול מוכן, מסודר ובטוח.

• הוֹלֵךְְְ אַחֲרֶיהָ פִּתְְְאֹם, לא מוּדע , מפותה כְְּשׁוֹר אֶל־טֶבַח יָבֹא, מובל לשחיטה, וּכְְְעֶכֶס, כנחש הנע בביטחון אֶל־מוּסַר אֱוִיל, לייסר את חסר הדעת, שיינשך ללא ספק.

• עַד אשר יְְפַלַּח חֵץ את כְְּבֵדוֹ. הפתי הצעיר ממהר כְְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל־פָּח, כמו ציפור שממהרת אל המלכודת, וְְלֹא־יָדַע כִּי־בְְנַפְְְשׁוֹ הוּא, בלי לדעת שהמעשה הזה יעלה לו בחייו.

• וְְעַתָּה, בָנִים, שִׁמְְְעוּ־לִי, וְְהַקְְְשִׁיבוּ לְְאִמְְְרֵי־פִי:

• אַל־יֵשְְְׂטְְְ, יסטה אֶל־דְְּרָכֶיהָ של האשה הזו לִבֶּךָ, אַל־תֵּתַע, תיכשל בִּנְְְתִיבוֹתֶיהָ, בכיוון שהיא מציעה.

• כִּי־רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, וַעֲצֻמִים כָָּל־הֲרֻגֶיהָ. היא אינה חדלה לקטול גברים כך או אחרת. היא מפתה אותם, ולאחר מכן משליכה אותם.

• דַּרְְְכֵי שְְׁאוֹל הן הדרכים ההולכות אל בֵּיתָהּ, והן יֹרְְדוֹת אֶל־חַדְְְרֵי־מָוֶת.אולי פיתויה של האשה המקושטת והמרשימה המבטיחה לך אהבה יהיה גדול, אולם בסופו של דבר אתה תרד לשאול – צרות וייסורים, כאבי לב ומצפון, הפסדים, עונשים ונקמות. כאמור, כשם שהעצות הללו נכונות בנוגע לאשה מופקרת, כך הן מועילות ביחס לחכמה רעה. גם חכמה של כפירה היא חכמה. היא יפה ומפתה כמו חכמת התורה, אך למעשה היא יוצרת תרבות – נגד, ובסופו של דבר ‘רגליה יורדות מוות'.