תהילים-פרק-103

ביאורים

• לְדָוִד, בָּרְכִי, נַפְשִׁי, אֶת ה', וְכָל קְרָבַי, מה שבתוכי יברכו אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ.

• בָּרְכִי, נַפְשִׁי, אֶת ה', וְאַל תִּשְׁכְּחִי את כָּל גְּמוּלָיו, חסדיו וטובותיו שגמל אתך.

• הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי, עוונך, הָרֹפֵא, המרפא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי, חול ייך, הן חוליי הנפש והן חוליי הגוף.

• הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת, משאול, ממוות את חַיָּיְכִי, חייך, הַמְעַטְּרֵכִי, המקיף אותך ב חֶסֶד וְרַחֲמִים.

• הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב את עֶדְיֵךְ, גופך. תִּתְחַדֵּשׁ, יתחדשו כַּנֶּשֶׁר, המאריך ימים ושומר את כוחו, נְעוּרָיְכִי, נעורייך. משבחו של ה' ביחס לנפשו וגופו פונה דוד אל היבט כללי יותר של שבחי ה':

• עֹשֵׂה צְדָקוֹת ה' וּמִשְׁפָּטִים לְכָל עֲשׁוּקִים. בסופו של דבר ה' ישפוט ויציל אותם מיד עושקיהם . ולכך יש אישוש היסטורי:

• יוֹדִיעַ, הראה את דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה בפועל בהצילוֹ את ישראל מכל צרה, ו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הוא מראה את עֲלִילוֹתָיו, מעשי הנסים מיציאת מצרים ואילך.

• רַחוּם וְחַנּוּן ה', אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד, מידות הרחמים שה' הודיע למשה בעת שהתגלה לו בנקרת הצור.

• לֹא לָנֶצַח יָרִיב ה' אתנו, וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר, ישמור, יזכור לנו את חטאינו.

• לֹא כפי שמגיע לנו על חֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ, וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ,

• כִּי, אלא כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל מה שמגיע ל ירֵאָיו.

• כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ, מאתנו אֶת פְּשָׁעֵינוּ, וכבר אין הם נזכרים לגבינו.

• כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם ה' עַל יְרֵאָיו. לא מצדקתנו נובעים רחמיו, אלא מחולשתנו.

• כִּי הוּא יָדַע עד כמה יִצְרֵנוּ מסיט אותנו מן הדרך הטובה, והוא זָכוּר, זוכר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ ביסודנו. כיוון שהאדם בא מן העפר, אין לצפות ממנו שלא ייכשל.

• אֱנוֹשׁ, אדם – כֶּחָצִיר יָמָיו. הוא צומח ונובל תוך זמן קצר. כְּצִיץ, כמו פרח הַשָֹּדֶה כֵּן יָצִיץ, יפרח. וכשם שקצרים ימי הפרח, כך חולפים ימי אדם.

• כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ – בציץ ומייבשת אותו – וְאֵינֶנּוּ, וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ. לא נותר מן הצמח המת כל סימן היכר במקומו.

• ולעומת עראיות האדם חֶסֶד ה' הוא מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם, לנצח עַל יְרֵאָיו, וְצִדְקָתוֹ עומדת גם לִבְנֵי בָנִים,

• לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו, מצוותיו לַעֲשׂוֹתָם.

• ה', ששלטונו מוחלט, בַּשָּׁמַיִם, מעל לעולם הֵכִין כִּסְאוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל – בכל חלק מחלקי המציאות מָשָׁלָה.את המזמור חותמות קריאות של המשורר לברך את ה':

• בָּרְכוּ את ה', מַלְאָכָיו, המסוגלים לברך אותו בעצמה יתרה, שהרי הם גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, שליחיו ומשרתיו, וכל תכלית קיומם היא לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ ולציית לו.

• בָּרְכוּ את ה', כָּל צְבָאָיו, מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, כלל ברואי העולם, מן העליונים ביותר ועד לתחתונים שבכולם.

• בָּרְכוּ את ה', כָּל מַעֲשָׂיו, יצוריו ובריותיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, ביקום כולו. ולבסוף חוזר המשורר לנקודת הראשית, וקורא לנפשו הפרטית להצטרף לתהילה הכללי ת: בָּרְכִי, נַפְשִׁי, אֶת ה'.