תהילים-פרק-116

ביאורים

• אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי, קול תַּחֲנוּנָי. אני שמח בה' לא רק בכך שהוא מושיע אותי; אני אוהב את עצם הקשבתו לתפילתי.

• כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי הקשים אֶקְרָא, קראתי אל ה'.

• אֲפָפוּנִי, עטפו אותי מכל עבר חֶבְלֵי מָוֶת, צרות שכבלו אותי, וגם: צירי מוות, ייסורים קשים, וּמְצָרֵי, מצוקות של שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, תפסוני. צָרָה וְיָגוֹן, צער אֶמְצָא, מצאתי בדרכי,

• וּבתוך כל אלה בְשֵׁם ה' אֶקְרָא: אָנָּה, אנא, בבקשה ה', מַלְּטָה, הצל את נַפְשִׁי.

• חַנּוּן, רחום ה' וְצַדִּיק, וֵאלֹֹהֵינוּ מְרַחֵם.

• שֹׁמֵר פְּתָאיִם, חסרי ניסיון המתפתים בקלות גם לדברים שליליים, ה', ומאחר שהם אינם יודעים לשמור את עצמם, ה' שומר אותם מנזק. דַּלֹּתִי, הפכתי דל, א ומלל, וְלִי ה' יְהוֹשִׁיעַ, יושיע.

• שׁוּבִי, נַפְשִׁי, לִמְנוּחָיְכִי, למנוחתך, כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי, עלייך, שילם לך טובה.

• כִּי חִלַּצְתָּ, ה', את נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי הצלת מִן דִּמְעָה ו אֶת רַגְלִי – מִדֶּחִי, ממכשול.

• אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, כי סכנת המוות שארבה לי בטלה, ושוב אני יכול לחיות בלי דאגה.

• הֶאֱמַנְתִּי בך כִּי אֲדַבֵּר, כאשר התפללתי אליך בעת מצוקתי, בשעה ש אֲנִי עָנִיתִי, התעניתי וסבלתי מְאֹד.

• אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי, בפזיזותי : כָּל הָאָדָם כֹּזֵב. ואולם לא פעם הסבל מתעצם בגלל ההנחה המוטעית של הסובל שאיש מסובביו אינו מתעניין בו בכנות ואינו נאמן לו. לחלופין: בשעת העינוי והדחק (חָפְזִי – דחקי) הגעתי להכרה כי רק בך אמונתי ומבטחי ולא בבני אדם. ומכאן לדברי ההלל:

• מָה אָשִׁיב לַה' על כָּל תַּגְמוּלוֹהִי, מה שגמל עָלָי?!

• כּוֹס יְשׁוּעוֹת, כוס היין הנשתית ברבים כדי לברך ולהלל עליה, אֶשָּׂא, ארים, וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, כדי להודות לו:

• נְדָרַי שנדרתי לַה' בשעת מצוקתי, אֲשַׁלֵּם עכשיו, אחרי שנחלצתי מן הצרה, נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ, בפומבי, בנוכחות כל עם ישראל, כדי לרומם את שם ה' בעיני רבים.

• יָקָר, כבד בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה, המוות לַחֲסִידָיו, של חסידיו, אוהביו, ואין הוא רוצה להביאו עליהם. על כן מבקש המשורר:

• אָנָּה, אנא, בבקשה, ה', עזור לי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, ולא רק אני לבדי, אלא אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, שפחתך, אני בן למשפחת עבדיך. מאחר שאני עבדך, אתה פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי, שחררת את כבלי הייסורים שלי. העבדות לך כרוכה ברוממות וביטחון.

• לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה על הנס והישועה, וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא בתפילה ובהודאה ובהודעה לכול:

• נְדָרַי שאולי נכללים בהם קרבנות תודה לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ

• בְּחַצְרוֹת בֵּית ה' בְּתוֹכֵכִי, בתוכך, יְרוּשָׁלִָם. הַלְלוּיָהּ.במזמור הזה, הקצר ביותר בתהלים, אפשר לראות יחידה העומדת בפני עצמה, ואולם ייתכן שאלו הם פסוקי סיום למזמור הקודם או פסוקים הפותחים את המזמור הבא אחריו. אם רואים בו יחידה עצמאית, הוא מתייחד בכך שבאה בו לשון רבים בלבד.

• הַלְלוּ אֶת ה', כָּל גּוֹיִם, עמים, שַׁבְּחוּהוּ, כָּל הָאֻמִּים, האומות, שכן הם יכולים לראות את נפלאות ה',

• כִּי גם אתם רואים ש גָבַר, חזק וגלוי עָלֵינוּ, עמו ועבדיו חַסְדּוֹ, וכן את ה אֱמֶת של ה' הקיימת לְעוֹלָם.הַלְלוּיָהּ.