תהילים-פרק-119

ביאורים

• אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ, ההולכים בדרך השלמה והנכונה, שהם הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'.

• אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו, שומרי מצוותיו, אשרי אלו ש בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ.

• אַף לֹא פָעֲלוּ אותם אנשים עַוְלָה, עוול, בִּדְרָכָיו של ה', המתגלות בתורתו, הָלָכוּ.לאחר ההצהרה הפותחת המדברת על ה' בלשון נסתר, פונה המשורר אל ה' מכאן ועד סוף המזמור בלשון נוכח.

• אַתָּה, ה', צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ, מצוותיך וחוקיך לִשְׁמֹר אותם מְאֹד. ולכן –

• אַחֲלַי, אני מייחל ומבקש ש יִכֹּנוּ, יתבססו וייעשו נכונה דְרָכָי, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ.

• אָז – אם אשמור ואקיים את המצוות, לֹא אֵבוֹשׁ, אתבייש בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ, שהרי ניסיתי לקיימן ככל יכולתי.

• אוֹדְךָ, אני מודה לך בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. העובדה שאני לומד את משפטיך הצודקים היא עצמה מעשה של הודיה. או: אחרי שלמדתי את משפטיך, אני מודה לך על שנתת לי לב ישר והורית לי דרך צדק.

• אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר, אני מנסה ומשתדל לשמור; אנא אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד, כדי שאוכל להמשיך לעשות את כל הדברים הללו.

• בַּמֶּה יְזַכֶּה, יזכך, יצדיק נַּעַר, צעיר אֶת אָרְחוֹ, דרכו? – כאשר יבחר לִשְׁמֹר ולעשות כִּדְבָרֶךָ. דרכו של המציית לך היא הדרך הראויה שילך בה אדם בראשית דרכו. ולכן

• בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ, אני מבקש אותך, ה', ומחפש את קרבתך ועזרתך – אַל תַּשְׁגֵּנִי, תטה אותי מִמִּצְוֹתֶיךָ. חזק אותי להמשיך לקיימן ולא אטעה בהן. ואני מצדי –

• בְּלִבִּי צָפַנְתִּי, אני שומר את אִמְרָתֶךָ, לְמַעַן, וכך לֹא אֶחֱטָא לָךְ.תפילה קצרה על לימוד המצוות:

• בָּרוּךְ אַתָּה ה', לַמְּדֵנִי את חֻקֶּיךָ המבורכים.

• בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי, אני מספר גם לאחרים את כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ.

• בְּדֶרֶךְ המותווית על פי עֵדְוֹתֶיךָ, עֵדוֹתיך, מצוותיך שַּשְׂתִּי, אני שמח כְּעַל, כמו שהייתי שמח אילו הגיע לידי כָּל הוֹן.

• בְּפִקּוּדֶיךָ, על אודות מצוותיך אָשִׂיחָה, אני מדבר וְגם אַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ, אני מתבונן בדרכיך.

• בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע. חוקיך אינם מכבידים עלי. הם אף מהנים אותי, ומכיוון שהם מעניינים ומשמחים אותי, לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ.

• גְּמֹל, הענק טובה עַל עַבְדְּךָ, עלי: אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ.

• גַּל, גלה, הסר את הכיסוי שעל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ.

• גֵּר אָנֹכִי, כבן אדם, בָאָרֶץ, שהִייתי בעולם ארעית כגר ועובר אורח לפיכך אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ כל עוד אני יכול ללמדן.

• גָּרְסָה, לועסת, משננת או משתוקקת נַפְשִׁי לְתַאֲבָה, בתיאבון, בתשוקה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת.יש בארץ גם מכשולים לדרך התורה –

• גָּעַרְתָּ ב זֵדִים, רשעים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים, הסרים מִדרך מִּצְוֹתֶיךָ. ומנגד –

• גַּל, גלול והסר מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז מהזדים המביישים אותי, כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי בנאמנות.

• גַּם כאשר יָשְׁבוּ שָׂרִים, אנשים נכבדים, בִּי נִדְבָּרוּ, ו משוחחים עלי, ואולי גם לועגים עלי ועל דרכי – אני אינני נוטל חלק בשיחתם ולא מושפע מהם – עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ רק בְּחֻקֶּיךָ. ולא רק מתוך מחויבות –

• גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי. עדותיך אינן רק מחייבות אותי, אלא הן גם שעשועי ו אַנְשֵׁי עֲצָתִי. אני מתייעץ כביכול עם התורה ומצוותיה כדי לדעת כיצד לנהוג. המשורר ממשיך וכורך, בנעימה חזקה יותר, את בקשת החיים והסרת המכשולים עם משאלתו העיקרית – הדבקות בתורה ומצוותיה:

• דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי, אני מדוכא ומדוכדך, כאילו הייתי רובץ באדמה, ואני יכול רק להתפלל: חַיֵּנִי במצב הקשה הזה כִּדְבָרֶךָ, כמו שיש חיים לדבריך. או: כפי שדיברת אלי והבטחת לי.

• דְּרָכַי, ענייני וצרותי סִפַּרְתִּי לך וַתַּעֲנֵנִי, ענית לתפילתי. עכשיו, משהרווחת לי, אבקש את המטרה הגדולה של חיי – לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.

• דֶּרֶךְ פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי, הסבר לי, וכשאבין אותה אָשִׂיחָה, אדבר בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ.

• דָּלְפָה, זולגת נַפְשִׁי מִתּוּגָה, מרוב עצב. הנפש מדומה בדברי המשורר לדמעות בכיהּ, והיא גם הולכת ונמסה בעקבות צערה. נא קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ, כפי שדיברת אלי.

• דֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי, כדי שלא אצטרך לחיות בשקר וכדי שנפשי תהיה פתוחה ללמוד את דרך האמת – וְאת מתנת ידיעת תוֹרָתְךָ חָנֵּנִי, הענק לי.

• דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי, את מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי לנגדי;

• דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ, ה', אַל תְּבִישֵׁנִי, אל תגרום לי לבוא לידי בושה ואכזבה.

• דֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ, בזריזות ובחשק כִּי, אם וכאשר תַרְחִיב לִבִּי, תיתן לי את המרחב והאפשרות. כיוון שבחרתי לדבוק בדרך אמונה, דרך מצוותיך, אני שוטח לפניך את בקשותי:

• הוֹרֵנִי, ה', את דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ, וְאזי אֶצְּרֶנָּה, אשמור אותה עֵקֶב, עד הסוף, עד לנקודה האחרונה.

• הֲבִינֵנִי, הסבר לי כך שאבין את מה שאני צריך לדעת וְאֶצְּרָה את תוֹרָתֶךָ, וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב.

• הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי יותר מכל דבר אחר. א מנם בחרתי בדרך הזו מרצוני, אך עדיין אני זקוק להדרכה ולעזרה כדי שאוכל ללכת בה.

• הַט, הַטה, מְשוך את לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ, כך שרצוני יהיה תואם אליהן, וְאַל ייטה לבי אֶל בָּצַע, כסף לא כשר, או בכלל אל רווחים אישיים.

• הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא. גרום שעיני לא יראו דברי הבל ובדיות; רק בִּדְרָכֶךָ ולא במראות כזב חַיֵּנִי.

• הָקֵם לְעַבְדְּךָ את אִמְרָתֶךָ, הבטחתך להגנה אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ, שאתה מפנה ליראיך.

• הַעֲבֵר את חֶרְפָּתִי שמביישים אותי, אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי, שאני פוחד ממנה, כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים, והשומר אותם לא ראוי שיביישוהו.

• הִנֵּה תָּאַבְתִּי, אני משתוקק לְפִקֻּדֶיךָ, ועל כן אני מתפלל: בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי.

• וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ, ה', ותבוא אלי תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ, כפי שאמרת והבטחת.

• וְאז, כשאוכל לעמוד בגבורה ובביטחון, אֶעֱנֶה ל חֹרְפִי, למחרפים אותי דָבָר, כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ, ומתוך ביטחוני אוכל להשיב למתקיפַי.

• וְאַל תַּצֵּל, תסיר מִפִּי את היכולת לדבר דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד, מכול וכל, כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ, לחוקיך ומצוותיך, וגם: לדינך הצודק יִחָלְתִּי, ואני מצפה וסומך על עזרתך.

• וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד, לְעוֹלָם וָעֶד.

• וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה, במרחב ולא במצוקה, כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.

• וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ גם נֶגֶד, בנוכחותם של מְלָכִים, גם אם הם אינם מכירים את התורה, וְלֹא אֵבוֹשׁ מהם.

• וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי.

• וְאֶשָׂא כַפַּי, תחנוני וכל משאלותי נתונים אֶל מִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי, כדי לקבל מהן עוד ועוד, וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ. לאחר שתיאר המשורר את העתיד המיוחל, המרחב והביטחון שיאפשרו לו לדבר במצוות לעיני כול ולהשיב למלעיגים עליהם, הוא מציג הווה אחר:

• זְכֹר דָּבָר, את הבטחתך לְעַבְדֶּךָ – לי, עַל אֲשֶׁר, אשר עליו יִחַלְתָּנִי, ציפית ממני לגדולות וקירבת אותי אליך. או: הדבר שעשית אותי מייחל אליו.

• זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי, כשאני מעונה, או עני: כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי. בזמנים קשים מנחמת אותי הידיעה שדבריך מחיים אותי.

• זֵדִים, אנשים רעים, חוטאים הֱלִיצֻנִי, מתלוצצים עלי ועל הנהגותי ודרך חיי עַד מְאֹד, ובכל זאת מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי.

• זָכַרְתִּי את מִשְׁפָּטֶיךָ מאז ו מֵעוֹלָם, ה', וָאֶתְנֶחָם בהם.

• זַלְעָפָה, חלחלה, מצוקה קשה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ, המקנטרים ומחרפים.

• זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ. אפילו מצוותיך שאינן מובנות ערֵבות לי כדברי שירה גם בְּבֵית מְגוּרָי, כאשר אינני תושב קבע נינוח ושלֵו. או: כשאני בביתי ושעותי פנויות, איני משתעשע אלא בחוקיך.

• זָכַרְתִּי גם בַלַּיְלָה, בזמן שאיש אינו מסביבי, את שִׁמְךָ, ה', וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ.

• זֹאת – הנחמה, השמירה והשמחה בתורתך הָיְתָה לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי.המשורר ממשיך בתיאור דבקותו בתורת ה' ובהדרכותיו:

• חֶלְקִי ה', אָמַרְתִּי, בחרתי לקשור את גורל חיי בך, ה', ולא בשום דבר אחר, ולכן אני שואף לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ.

• חִלִּיתִי, ביקשתי פָנֶיךָ, השתוקקתי א ליך בְכָל לֵב, בכל רצוני, חָנֵּנִי, נטה אלי חסד כְּאִמְרָתֶךָ.

• חִשַּׁבְתִּי אני בודק את דְרָכָי, אם אני מוצא שטעיתי – וָאָשִׁיבָה, מחזיר את רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ.

• חַשְׁתִּי, אני מזדרז וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ.

• חֶבְלֵי, הצרות והייסורים שסבלתי מה רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי, מעוותים אותי, ובכל זאת תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.

• חֲצוֹת לַיְלָה, בעת שהכול שרועים על משכבם, אני אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.

• חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ. אלה הם חברי, או לפחות אני שואף להתחבר אליהם.

• חַסְדְּךָ, ה', מָלְאָה הָאָרֶץ, גמול נא גם אתי חסד – את חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי, כדי שאוכל לא רק ליהנות מן החסד אלא גם להבין את דרכיך.

• טוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ, ה', כשנהגת בי כִּדְבָרֶךָ, כשקיימת בי את הבטחתך להיטיב עם הטובים. לאחר ההודיה על טובת ה' אליו, מבקש המשורר על טוּב התורה:

• טוּב טַעַם, עונג וָדַעַת שיש בתורה לַמְּדֵנִי, כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי.

• טֶרֶם אֶעֱנֶה, לפני שעסקתי בתורה, אֲנִי הייתי שֹׁגֵג, כי לא ידעתי כיצד עלי לפעול, וְאילו עַתָּה, משלמדתי את דבריך, אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי.

• טוֹב אַתָּה וּמֵטִיב לכל העולם – אנא לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ, כי זהו הטוב שאני מבקש לעצמי. טובה של התורה נטוע בלבי –

• טָפְלוּ, מדביקים עָלַי דברי שֶׁקֶר זֵדִים, רשעים, אבל אֲנִי אינני שם לב להם ולדבריהם, אלא בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ.

• טָפַשׁ, נעשה טיפש כַּחֵלֶב, כאילו הוא אטום בפנֵי תחושה והבנה בכיסוי של שומן, לִבָּם של הזדים, ואילו אֲנִי את תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי, כביכול שִׂמחתי אותה בהתעסקותי בה; עשיתי אותה לשעשועי; או: באמצעות תורתך שעשעתי את לבי ופתחתי אותו – בניגוד לזדים שלבם נסתם.

• טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי, משום שהייסורים הבאים אלי כשאני סוטה מן הדרך, מכוונים אותי לדרך הנכונה – לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ.

• טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ יותר מֵאשר אַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף.כהמשך ליצירתי וקיומי למדני את תורתך.

• יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי, והעמידו אותי, ועתה אני מבקש השלמה: הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ.

• יְרֵאֶיךָ האחרים יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ, על כִּי גם אני לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.

• יָדַעְתִּי, ה', כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ, גם כאשר הדברים אינם מתנהלים לפי רצוני, וב אֱמוּנָה עִנִּיתָנִי. אם עינית אותי הרי זה באמונה ובצדק.

• יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי בשעות מצוקתי, כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ.

• יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה, כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי, ולכן ראוי אני לחסד מיוחד.

• יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי ב שֶׁקֶר הם עִוְּתוּנִי, עיוותו את דרכי. אבל אֲנִי לא אסור מדרך הטוב ו אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.

• יָשׁוּבוּ ויתקרבו א לי יְרֵאֶיךָ וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ, שאותם אני מכבדם ובקרבתם אני חפץ.

• יְהִי לִבִּי תָמִים, שלם בְּחֻקֶּיךָ ולא יסטה מהם, לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ גם בפני עצמי. ד ברי התורה הם עניין קיומי בשבילי, הם כרוכים בעצם חיי.

• כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי. נפשי יוצאת מרוב ציפייה לישועתך, ו לקיום דְבָרְךָ יִחָלְתִּי.

• כָּלוּ עֵינַי, אני מייחל לְאִמְרָתֶךָ, להבטחתך, לֵאמֹר בדריכות : מָתַי תְּנַחֲמֵנִי?

• כִּי הָיִיתִי כְּנֹאד, שק עור הנמצא בְּקִיטוֹר, בעשן וחום רב הגורמים לו להתכווץ, וגם במצב כזה שבו אני נלחץ ומושחר מכל צד, את חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.

• כַּמָּה יְמֵי עַבְדֶּךָ?! הרי שנות חיי מוגבלות וקצרות, מָתַי אפוא תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט?! הייתי רוצה לראות את אויבי נענשים בעודי בחיים.

• כָּרוּ, חפרו לִי זֵדִים שִׁיחוֹת, בורות, מלכודות אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ, לא לפי דרך התורה.

• כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה, נאמנות עלי, אני מאמין בהן, ואילו אויבי בדברי שֶׁקֶר, היפוכה של האמונה, רְדָפוּנִי. עָזְרֵנִי להינצל מרדיפתם ומן השקר.

• כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ, ובכל זאת אֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ.

• כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי, וְאם תיתן לי חיים , אֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ.דבר ה' מקיים את כל הברואים.

• לְעוֹלָם, ה', דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, דבריך קיימים תמיד במקום יציב ובלתי משתנה.

• לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ, נאמנותך, קיום דבריך; כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד. הארץ אף היא נשענת על דבר ה'.

• לְמִשְׁפָּטֶיךָ, לדיניך עָמְדוּ הכול הַיּוֹם – בכל יום שבו הפסוק נאמר, כִּי הַכֹּל, כל ברואי עולם, גם אלה שאינם מכירים בכך, הם עֲבָדֶיךָ הנתונים תחת מרותך. דברי התורה מחיים אותי לנצח.

• לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי, בסבלי. התורה מרחיבה את לבי וממלאת אותי נחת, וזהו מקור נחמה קבוע בשבילי.

• לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח את פִּקּוּדֶיךָ, כִּי בָם – בפיקודיך חִיִּיתָנִי. מצוותיך הן מקור חיי, ולכן אינני יכול לשכוח אותן.

• לְךָ אֲנִי שייך ומשועבד. הוֹשִׁיעֵנִי, כִּי את פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי, אני מבקש ומחפש.

• לִי, אותי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי, ב עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן, משום שהן מקור כוחי. יתר כל כן, ההתבוננות בעדותיך מלמדת אותי שאתה הוא המשגיח על העולם, ואיש לא יעשה דבר שלא ברצונך.

• לְכָל תִּכְלָה, דבר, אפילו הוא רחב הקף ומשוכלל רָאִיתִי קֵץ, שכן כל הברואים הם מוגבלים וסופיים, אבל רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד, והיא אינסופית. התורה היא עיסוקי התמידי ומקור חכמתי והצלחתי, היא שומרת על דרכי וערכי.

• מָה, כל כך אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, עד ש כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי. עליה אני מדבר תמיד.

• מֵחכמתם של אֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ. מצוות ה' גורמת לי להיות חכם מאויבי, ואני מוצא בה תושייה וחכמה מעשית בהתמודדות אתם. אני מצליח להינצל מהם, כִּי לְעוֹלָם הִיא – מצוותך עומדת לִי.

• מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי, משום שנוסף על מה שקיבלתי מהם ומחכמתם יש לי מקור נוסף להשכיל ממנו – שיחתי המתמדת בעדותיך.

• מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, אלמד בינה, כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי, אני שומר. וכך דברי החכמה שאני שומע נקלטים נכון והיטב.

• מִכָּל אֹרַח רָע, ד רך רעה כָּלִאתִי, מנעתי את רַגְלָי, לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ.

• מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי, כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי מהי הדרך הנכונה.

• מַה נִּמְלְצוּ, ערבו לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ, יותר מטעמו המשובח של דְּבַשׁ לְפִי.

• מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן, עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר. מצוותיך אינן מלמדות אותי רק מה לעשות, אלא הן מורות לי את ערכם האמתי של הדברים. אני מוסר עצמי לתורה המאירה את דרכי, ונשבע לשומרה.

• נֵר המאיר לְרַגְלִי הוא דְבָרֶךָ. הודות לו אני יודע איפה להציב את רגלי, וְהוא גם אוֹר לִנְתִיבָתִי. דברך משמש לי כאור ומופת ומאפשר לי למצוא את הדרך הנכונה.

• נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.

• נַעֲנֵיתִי, סבלתי עינויים עַד מְאֹד; ה', חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ.

• נִדְבוֹת פִּי, מה שאני אומר, מתפלל או שר לפניך – רְצֵה נָא, ה', ואת מִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי גם הלאה.

• נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד, אני שרוי בסכנה מתמדת, עד שכביכול עלי להחזיק את נפשי בידי לגונן עליה מפני רעה, וְלמרות כל הסכנות את תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.

• נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי, טמנו מוקש בדרכי, וכדי להינצל ממכשולים צריך אדם לפעמים ללכת בדרך עקלתון, וּבכל זאת מִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי, ולא יצאתי מגדרם.

• נָחַלְתִּי, זכיתי לחלקי את עֵדְוֹתֶיךָ, והן נחלָתי לְעוֹלָם, כִּי שְׂשׂוֹן, שמחת לִבִּי הֵמָּה.

• נָטִיתִי, הפניתי את לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ, לְעוֹלָם עֵקֶב, עד הקצה האחרון, עד הסוף. התורה היא אהבתי ותקוותי, היא שומרת אותי מן הרשע והשקר ואני ירא לסטות ממשפטיה.

• סֵעֲפִים, רעיונות מפותלים ומסועפים; אנשים שאינם ישרים שָׂנֵאתִי, וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.

• סִתְרִי, מקום המסתור שלי וּמָגִנִּי אָתָּה, לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.בקשה:

• סוּרוּ מִמֶּנִּי, מְרֵעִים, אנשים רעים המפריעים לי לקיים את המצוות כראוי, וְכך אֶצְּרָה מִצְוֹת אֱלֹהָי.

• סָמְכֵנִי, עזור לי ועודד אותי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה, וְאַל תְּבִישֵׁנִי, תאכזבני מִשִׂבְרִי, תקוותי.

• סְעָדֵנִי, סייע לי וְאִוָּשֵׁעָה, אֶנצל. וכשלא אצטרך להילחם באויבי ובמכשולים שעל דרכי אֶשְׁעָה, אפנה ואעסוק בְחֻקֶּיךָ תָמִיד.

• סָלִיתָ, דחית, זנחת את כָּל ה שׁוֹגִים, סוטים מֵחֻקֶּיךָ, כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם. הסרים מחוקי ה' מצדיקים את עצמם בדרכי מרמה, ולכן לא יחזיקו מעמד.

• סִגִים, הפסולת הנטפלת למתכות יקרות הִשְׁבַּתָּ, ביטלת. הסיגים הם דימוי ל כָל רִשְׁעֵי אָרֶץ. לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ, וכשאני דבק בהן ופורש מן הרֶשע, לא תסיר אותי מן העולם כפי שאתה עושה לרשעים ההם.

• סָמַר מִפַּחְדְּךָ, מן הפחד שלי ממך, השֵּׂער שעל בְשָׂרִי, וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי. המשורר ממשיך לבקש על הצלתו מרשעים ועל לימוד התורה והבנתה.

• עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק, בַּל תַּנִּיחֵנִי, תעזבני לפני עֹשְׁקָי, הרודפים לקפחני.

• עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב, הֱיה ערב לטובתי, הבטח א ת שלומי ותן לי מחסה, ואז – אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים.

• עֵינַי כָּלוּ, אני מצפה תמיד לִישׁוּעָתֶךָ שמחלצת אותי ממצוקתי, וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ, לדבריך הצודקים שיורו לי את דרכי בהמשך.

• עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ טוב כְחַסְדֶּךָ, לפי מידת החסד שלך, ולא לפי מה שמגיע לי בדין על חטאי, וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.

• עַבְדְּךָ אָנִי, הֲבִינֵנִי, הסבר לי ותן לי בינה, וכשתהיה לי בינה אֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ. אני אוהב את התורה ונאמן לה ופועל לחיזוקה.

• עֵת לַעֲשׂוֹת למען ה', ולפעול ביתר שאת לחזק את דברו, כי רבים הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.

• עַל כֵּן, אכן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ יותר מִזָּהָב וּמִפָּז, זהב או זהב מובחר מסוים.

• עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל, כל המצוות כולן יִשָּׁרְתִּי, סידרתי אותם לפני ביושר; שיבחתי אותם כישרים; אני הולך בדרך הישר המונחית על ידי כל המצוות, ואילו כָּל אֹרַח, דרך שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי.

• פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ. נפלאים דברי תורתך, עַל כֵּן נְצָרָתַם, שמרה אותם נַפְשִׁי.

• פֵּתַח, פתיחת דְּבָרֶיךָ יָאִיר, והוא מֵבִין, נותן בינה גם ב פְּתָיִים, אלה שאינם יודעים דבר. כבר כשנפתחים בפניהם דבריך הם זוכים להבנה כלשהי.

• פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה. בפתיחת פי, כביכול, אני שואף אל תוכי את כל מה שאפשר מדבריך, כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי, אני תאב. ובתחינה –

• פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, רחם עלי, כְּמִשְׁפָּט, כמו שראוי לך לעשות לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.

• פְּעָמַי, צעדי, הָכֵן, העמד וכוון אותם אותם ישר בְּאמצעות אִמְרָתֶךָ, וְאַל תַּשְׁלֶט, כך שלא ישלוט בִּי כָל אָוֶן, רע.

• פְּדֵנִי, הצילני מֵעֹשֶׁק של אָדָם, וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ, כי כל עוד האויבים מפריעים לי, אני מתקשה לשמרם.

• פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ, גלה לי יחס של רצון וחנינה וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ.

• פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי, אני בוכה ומצטער עַל אשר לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ. תורתך צדק ואמת וככזו אני דבוק בה.

• צַדִּיק אַתָּה, ה', אתה נוהג בדרך האמת והצדק, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, גם אם לא תמיד נראים הדברים כך בעינינו.

• צִוִּיתָ צֶדֶק ב עֵדֹתֶיךָ ובתורתך אין רק צדק אלא גם אֱמוּנָה, אמת, יציבות וחוזק מְאֹד.

• צִמְּתַתְנִי, מכווצת אותי, מציקה לי קִנְאָתִי, קנאותי לדברך, כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי, אויבי.

• צְרוּפָה, זכה ונקייה מכל פגם אִמְרָתְךָ מְאֹד, וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ.

• צָעִיר אָנֹכִי, ועל כן אינני יודע הרבה ואיני מנוסה וְנִבְזֶה, בזוי בעינַי ובעיני אחרים, ובכל זאת, פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי,

• צִדְקָתְךָ צֶדֶק, צודקת, נכונה לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ היא אֱמֶת.

• צַר וּמָצוֹק, צרות ומצוקות מְצָאוּנִי בחיי, וכנגד הצרות והכאבים מִצְוֹתֶיךָ הן שַׁעֲשֻׁעָי.

• צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ קיָים לְעוֹלָם, או: עדותיך הן צדק צרוף, הֲבִינֵנִי, הבהר לי אותן וְאֶחְיֶה בהן. כל מאוויַי נתונים לתורה.

• קָרָאתִי אליך בְכָל לֵב, בכל רצוני, עֲנֵנִי, ה'. וכשתעזרני, חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה.

• קְרָאתִיךָ: הוֹשִׁיעֵנִי, וכשאיוושע אֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ.

• קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף, אני משכים קום לפנות בוקר וָאֲשַׁוֵּעָה, אני מתפלל ובוכה, ו לקיום דְבָרְךָ יִחָלְתִּי.

• קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת, אני משכים עוד לפני האשמורות האחרונות של הלילה, כדי לָשִׂיחַ, לדבר בְּאִמְרָתֶךָ.

• קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ, ה', כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי.

• קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה, מזימה שלילית, תועבה, להשיג את רצונם, הם אינם רואים שהם פונים לזימתם משום ש מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ.

• קָרוֹב אַתָּה, ה', וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת.

• קֶדֶם, מימי הראשונים יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ, כִּי אתה לְעוֹלָם יְסַדְתָּם. וכיוון שהם קיימים תמיד ואינם משתנים, אני יכול תמיד להתקרב אליהם. ישועת ה' ורחמיו מגיעות לשומרי דברו.

• רְאֵה את עָנְיִי, צרותי וכאבי וְחַלְּצֵנִי, כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.

• רִיבָה רִיבִי, התערב למעני במלחמותי וּגְאָלֵנִי, לְמען אִמְרָתְךָ, הבטחתך חַיֵּנִי.

• רָחוֹק, רחוקה מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה, כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ, ולכן אינך מושיע אותם.

• רַחֲמֶיךָ רַבִּים, ה', כְּמִשְׁפָּטֶיךָ, המלאים רחמים , חַיֵּנִי.

• רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי, ובגללם אני חייב להימלט ולנקוט תכסיסים שונים, ובכל זאת מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי.

• רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אתם, אֲשֶׁר, משום ש אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ.

• רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי, ה', כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי.

• רֹאשׁ, תחילת דְּבָרְךָ – אֱמֶת, ואיננו רק מבוא המשרת את ההמשך, וּלְעוֹלָם אמת כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ. המשורר שב ומדגיש את אהבתו ויראתו לנוכח התורה ומצוותיה.

• שָׂרִים, אנשים חשובים רְדָפוּנִי חִנָּם, ולא מהם אני מפחד אלא מִדְּבָרְךָ בלבד פָּחַד לִבִּי.

• שָׂשׂ, שמח אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּאדם ש מוֹצֵא שָׁלָל רָב, אוצר גדול.

• שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וָאֲתַעֵבָה, ולעומת זאת, את תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.

• שֶׁבַע, כלומר הרבה פעמים בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.

• שָׁלוֹם רָב יגיע לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, וְאֵין לָמוֹ, להם מִכְשׁוֹל, כי ה' דואג לשלומם ולביטחונם.

• שִׂבַּרְתִּי, ציפיתי לִישׁוּעָתְךָ, ה', וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי גם כאשר עדיין לא נושעתי.

• שָׁמְרָה נַפְשִׁי את עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד.

• שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ, שכן אני יודע כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ, לפניך, ואתה רואה את כל מעשי. ולסיום, תחינה על התפילה.

• תִּקְרַב רִנָּתִי, שירת תפילתי לְפָנֶיךָ, ה', וקבל אותה; כִּדְבָרְךָ, כפי שהבטחת לי הֲבִינֵנִי, תן בי בינה.

• תָּבוֹא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי.

• תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה, כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. אוכל להלל אותך גם על עצם העובדה שאתה מלמד אותי.

• תַּעַן, תגיד בקול לְשׁוֹנִי את אִמְרָתֶךָ, כדי להודיע לכול כִּי כָל מִצְוֹתֶיךָ צֶּדֶק.

• תְּהִי יָדְךָ לְעָזְרֵנִי, כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי.

• תָּאַבְתִּי, אני משתוקק לִישׁוּעָתְךָ, ה', וְתוֹרָתְךָ היא שַׁעֲשֻׁעָי.

• תְּחִי נַפְשִׁי, אם תיתן לה חיים וכוח, וּתְהַלְלֶךָּ, וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעְזְרֻנִי.

• תָּעִיתִי באופן ממשי ובדרכי הרוחנית כְּשֶׂה אֹבֵד. בַּקֵּשׁ, חפש את עַבְדֶּךָ האבוד, כִּי גם כשאני תועה בדרכי, את מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.