תהילים-פרק-120

ביאורים

• שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי, בצרתי קָרָאתִי והוא יַּעֲנֵנִי.

• ה', הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְׂפַת שֶׁקֶר, מדברי השקר שמספרים עלי, מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה. ובאמצע תחינתו המשורר מוסיף דברי תוכחה כלפי המרמים:

• מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה?! איזו תועלת יש בהפצת דברי שקר והשמצות על הזולת?! לשון הרע מתפשטת במהירות, אבל בדרך כלל אין היא אלא דרך לפגוע באחרים, בלי שהאומר יפיק מכך הנאה או תועלת. אין בהם אלא סיפוק מעוות של רצון להזיק לזולת.

• חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים, חדים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים, גחלים הבוערות במשך זמן רב. לשון השקר מביאה לייסורים מתמשכים בלבד. האדם המושמץ מכל צד חש מה שמרגיש האדם גולה או נצור בידי אויבים זרים ומנוכרים ולמודי קרבות.

• אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי בצדו של מֶשֶׁךְ, שמו של עם מרוחק, שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי שבטי קֵדָר הערבים.

• רַבַּת, הרבה מאוד שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי, אני עצמי חי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם.

• אֲנִי, כוונתי ורצוני ב שָׁלוֹם, וְכִי, כאשר אֲדַבֵּר אתם – הֵמָּה כוונתם לַמִּלְחָמָה.