תהילים-פרק-122

ביאורים

• שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד. אולי דוד אינו מחבר השיר – על העתיד לבוא – אלא השיר הושר על ידי עולי הרגלים לכבודו, שכן הוא כבש את ירושלים מן היבוסי, והוא שהכין את החומרים לבניין בית ה' בה. שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים, כאשר היו אומרים לִי: בֵּית ה' נֵלֵךְ, כי עצם המחשבה על ההליכה לבית ה' מענגת אותי.

• עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִִָם,

• יְרוּשָׁלִִָם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו. ירושלים הייתה בנויה על כמה גבעות סמוכות, שייתכן שעד לזמנו של דוד הייתה כל אחת מהן יחידה עירונית ואולי גם יחידה צבאית נבדלת, ודוד הוא שאיחד אותה. מאוחר יותר בנה שלמה חומה שהקיפה את כל חלקי העיר.

• שֶׁל שָּׁם – לירושלים עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי יָהּ, והם עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, שכן גם כאשר לא כל העם עלה לירושלים, אלא שלח נציגים בלבד (‘מעמדות'), הם הגיעו בשם כל ישראל, כדי לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'.

• כִּי שָׁמָּה – בירושלים, ליד המקדש יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, מקום המשפט העליון, אצל כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד, מקום המלוכה. המשורר מברך את העיר:

• שַׁאֲלוּ, בקשו ודִרשו את שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִִָם, ואף יִשְׁלָיוּ, יחיו בשלווה אֹהֲבָיִךְ, ירושלים.

• יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, בחומה הנמוכה המקיפה חלק ממך, ותהי שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ, הן בבתים המפוארים שבך הן במצודותייך ובמבצרייך.

• לְמַעַן, בעבור, או: בשם אַחַי וְרֵעָי החיים בעיר והמבקרים בה, אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ, כלומר: אני אומר ומאחל שלום לעיר ירושלים.

• לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ העומד בעיר אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.