תהילים-פרק-129

ביאורים

• שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. רַבַּת, הרבה צְרָרוּנִי, שנאו אותי מִנְּעוּרַי, מראשיתי – יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל –

• רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם, ועם זאת לֹא יָכְלוּ לִי. אויבי מאז ומקדם ועד היום לא הצליחו לממש את רצונם.

• עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, וניסו לחתוך בבשרי, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם, את הערוגה או התלם שלהם. כביכול חרשו על גבי תלם שהתארך והלך.

• ה' צַדִּיק, והוא קִצֵּץ את עֲבוֹת, החבל שבו ה רְשָׁעִים כבלו את הצדיקים.

• יֵבֹשׁוּ, יתביישו וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שׂנְאֵי צִיּוֹן.

• יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת, שֶׁקַּדְמַת, עוד לפני ש שָׁלַף, הוציא שיבולת או פרח, כבר הוא יָבֵשׁ, שהרי אין בגגות די אדמה כדי להזין אותו.

• שֶׁלֹּא מִלֵּא את כַפּוֹ בשיבולים ה קוֹצֵר, וְלא מילא את חִצְנוֹ, שולי בגדו ה מְעַמֵּר, האדם המקבץ את השיבולים לעומרים.

• וְכיוון שכך לֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים כדרך שאומרים לאדם הקוצר תבואה: בִּרְכַּת ה' אֲלֵיכֶם, בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם ה'.