תהילים-פרק-132

ביאורים

• שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. זְכוֹר, ה', לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ, עינוייו וסבלו,

• אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה', נָדַר לַאֲבִיר, האדון, המרומם על יַעֲקֹב – כינוי לאלוקים. וזה היה נדרו של דוד:

• אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם אֶעֱלֶה בשלווה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי, מיטתי,

• אִם אֶתֵּן שְׁנַת, שינה לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה, לא אנוח ולא אשקוט

• עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה', מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב.

• הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ – את הבשורה שייבנה בית לה', עוד בהיות דוד בְאֶפְרָתָה, היא בית לחם. מְצָאנוּהָ – את התגשמות הבשורה על בית ה' בִּשְׂדֵי יָעַר, בגורן ארוְנה היבוסי. והמשורר אומר בתשוקה:

• נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, של ה', נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו – כינוי מליצי לבית המקדש.

• קוּמָה, ה', לִמְנוּחָתֶךָ – מקום ביתך הקבוע, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ, המסמל את השכינה המתגלה. ושם, במקדש, יתקיים סדר עבודתך הראוי:

• כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק, בהופעתם, בדבריהם ובהתנהגותם הישרה, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ, ישירו.

• בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, שהתאמץ להביא את הארון למקומו הקבוע ולבנות את המקדש, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי, תאכזב את מְשִׁיחֶךָ, המלך שמשחת אותו. שהרי –

• נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד שבועת אֱמֶת ש לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה, שתתקיים לעד : מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית, אשים, אמַנה לְכִסֵּא לָךְ. כתר המלוכה יעבור גם לצאצאיך.

• אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ את בְּרִיתִי וְאת עֵדֹתִי זוֹ, אשר אֲלַמְּדֵם – גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ.

• כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ, רצה אותה לְמוֹשָׁב לוֹ. וכאן דברי ה':

• זֹאת – בירושלים תהיה מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד; פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ, חשקתי בה.

• על כן, את צֵידָהּ, מזונה של ציון בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ, את אֶבְיוֹנֶיהָ, ענייה אַשְׂבִּיעַ לָחֶם,

• וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע, בגדי ישועה שהם בגדי כהונה המציינים את מעמדם הנכבד של הכהנים ואת הצלחתם וישועתם, וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ, ישירו במקדש.

• שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן, אחלוק כבוד לעיני כול לְדָוִד, עָרַכְתִּי נֵר לִכבוד מְשִׁיחִי, אכבד את המלכים שיימשחו מבית דוד.

• אוֹיְבָיו של דוד אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת, בושה, וְעָלָיו – על דוד, יָצִיץ, יתנוצץ נִזְרוֹ, כתרו.