תהילים-פרק-139

ביאורים

• לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר.ה', חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע. אתה מכיר את כולי לפרטי פרטים.

• אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי. כל תנועה שאני עושה ידועה לך. בַּנְתָּה, אתה מבין לְרֵעִי, את רעיונותי מֵרָחוֹק. אתה מכיר אותי מחוץ ומפנים.

• אָרְחִי, הליכתי וְרִבְעִי, רבצי, משכבי זֵרִיתָ, אתה מודד, בוחן ומסווג, וְאת כָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה, אתה רגיל בהן, מפקח עליהן ומדריך אותי.

• כִּי אֵין, עוד בטרם יש מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי להגדיר דבר כלשהו – הֵן, ה', כבר יָדַעְתָּ את כֻלָּהּ. אינני יכול לומר דבר חדש שהרי הכול גלוי וידוע לפניך; או: אינני יכול לתאר במלים את ידיעתך המקפת אותי, משום שאתה קרוב מכל קרוב, שהרי אתה הוא המחולל אותי –

• אָחוֹר וָקֶדֶם, מכל הצדדים צַרְתָּנִי, צרת את צורתי, וַתָּשֶׁת, ושמת עָלַי כַּפֶּכָה, כפך. מראשיתי אני נתון תחת חסותך. בהיותי אדם אני מצוי תמיד בתוך ידיעתך והשגחתך, שהרי למרות גדולתך אתה קרוב מאוד.

• פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי, ידיעתך החובקת אותי נפלאה ונעלית מידיעתי. היא נִשְׂגְּבָה, לֹא אוּכַל לָהּ, להבין אותה ולהכיל זאת. אתה תמיד עמי, יודע אותי ומבחין בי, ואין בי שום צד שאינו גלוי וחשוף לפניך.

• אָנָה, לאן אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ?! אין לי שום דרך לעשות זאת. וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח?! הרי אתה מצוי בכל מקום ובכל דבר.

• אִם אֶסַּק, אעלה ואמריא ל שָׁמַיִם, הלוא שָׁם אָתָּה, ו גם אם ארד וְאַצִּיעָה, אכין לי מצע לשכב בעמקי ה שְּׁאוֹל, גם שם הִנֶּךָּ.

• אֶשָּׂא, אתרומם ואעוף ב כַנְפֵי שָׁחַר לקצה המזרח, או אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם, בסוף המערב,

• גַּם שָׁם, בכל מרחק שיהיה, יָדְךָ תַנְחֵנִי, וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ.

• וָאֹמַר, גם אם אחשוב אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי, יעלים אותי, וְלַיְלָה הוא אוֹר – בלשון נקייה: יהיה חושך בַּעֲדֵנִי, בשבילי. או: אם חשבתי שהיעלמותי תהיה המפלט שלי, הרי זו טעות – גם חשכת הלילה איננה מסתירה ומעלימה אותי ממך,

• גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ דבר מִמֶּךָּ, וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר. כַּחֲשֵׁיכָה – כָּאוֹרָה. מבחינתך אין הבדל ביניהם. הווייתי מעיקרה אינה אלא מעשה ידיך. כל מה שיש בי נובע מן הדברים שנוצרתי אתם.

• כִּי אַתָּה קָנִיתָ, יצרת את כִלְיֹתָי, חלקי הפנימיים הנסתרים; תְּסֻכֵּנִי, היית מסוכך ומגן עלי עוד בהיותי בְּבֶטֶן אִמִּי.

• אוֹדְךָ, אני מודה ואף משתאה, עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי, יצירתי המורכבת בידיך מעוררת בי יראת כבוד ופליאה. נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ בכללם ובפרטי פרטיהם, וְנַפְשִׁי יֹדַעַת זאת מְאֹד, היטב.

• לֹא נִכְחַד, נעלם עָצְמִי, מציאותי הפנימית, הווייתי העיקרית, מִמֶּךָּ; לא נכחד ממך אֲשֶׁר, מה ש עֻשֵּׂיתִי, עוצבתי בַסֵּתֶר, ברחם, רֻקַּמְתִּי, נוצרתי בהיחבא כמו בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ.

• גָּלְמִי, כאשר לא הייתי אלא חומר בלבד, רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם – אני ואחרים יִכָּתֵבוּ. כולנו מנויים ורשומים לפניך. אתה יוצר ויודע את הווייתם הגשמית והרוחנית של הברואים עוד מראשיתם. כאן פונה המשורר לצד אחר של הבריאה – הזמן, מאורעות החיים: יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ – לקדוש ברוך הוא ידוע כל אֶחָד ואחד בָּהֶם, שכן הוא מכיר כל יחידת זמן כמציאות פרטית מיוחדת.

• וְלִי, בהיותי אדם, מַה, כמה יָּקְרוּ, חשובים בעיני רֵעֶיךָ, רעיונותיך, המחשבות שאני חושב עליך, אֵל, מֶה עָצְמוּ, עצומים, רָאשֵׁיהֶם, עיקריהם. אפילו רק נקודות ההתחלה והבסיס של המחשבות שאני חושב עליך הן גדולות ורבות.

• אֶסְפְּרֵם, אספור את כל הדברים שאני יכול להרהר בך – בגדולתך ובהווייתך, הם יותר מֵחוֹל יִרְבּוּן, ירבו. מחשבותי עליך מלוות אותי ללא הרף. אמנם כשאני ישן אינני חושב, אך מיד כאשר הֱקִיצֹתִי מהשינה – וְעוֹדִי עִמָּךְ. אני מוצא את עצמי שוב ושוב סמוך וקרוב אליך. כמו במזמורים נוספים שיש בהם הסתכלות בהרמוניה שבין ה' לעולמו, גם כאן יש מודעות לנקודות של חשכה ושל פגם המצויות בעולם. אין אלה פגמים בעצם מעשה הבריאה אלא בדברים הנעשים בידי בני אדם; רק בני האדם, בעלי חופש בחירה, מסוגלים ליצור רע במודע. הכתמים והחללים שבמציאות קשורים אפוא לאדם. ולכן –

• אִם, הלוואי ש תִּקְטֹל, אֱלוֹהַּ, את ה רָשָׁע, ואני פונה אליכם, אַנְשֵׁי דָמִים בקריאה: סוּרוּ מֶנִּי, ממני. ושוב מפנה דיבורו אל אלוקים:

• אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ, אומרים את שמך, מזכירים אותך, נשבעים בך ואף מרוממים אותך לִמְזִמָּה, לשם מזימותיהם הרעות. נָשׂוּא, נשאו את שמך לַשָּׁוְא, לא רק מבחינת התוצאות אלא גם מבחינת שאיפותיהם עָרֶיךָ, אויביך. הרשעים נושאים שם שמים לשם דברים חסרי ערך ותוכן. אף על פי שאותם אנשים אינם אויביו הפרטיים של המשורר, אין הוא יכול שלא להיות מעורב במלחמת ה טוב והרע –

• הֲלוֹא את מְשַׂנְאֶיךָ, אלה ששונאים אותך, ה', אֶשְׂנָא גם אני, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ, עם המתקוממים נגדך אֶתְקוֹטָט.

• תַּכְלִית שִׂנְאָה, שנאה קשה מאוד שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי, לא משום שהם פוגעים בי, במהלך חיי או ברגשותי, אלא משום שאני נוקט עמדה במלחמתם כנגדך.

• חָקְרֵנִי, אֵל, בדברים אלה ובדברים אחרים, וְדַע לְבָבִי, כי עומק כוונתי אינו אלא כלפיך, בְּחָנֵנִי וְדַע את שַׂרְעַפָּי, הרהורי.

• וּבבחינה הזו רְאֵה אִם דֶּרֶךְ המובילה ל עֹצֶב, צער ויגון, או: מרי בִּי, אם יש בי דרכים ועניינים הנובעים מנטיות לבי, מחטאי ומטעויותי, וּנְחֵנִי, הנחה אותי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם, בדרך המוליכה אל הנצח.