תהילים-פרק-147
ספר
מקבץ
ביאורים
-
הַלְלוּיָהּ.כִּי טוֹב, לא רק במובן המוסרי, אלא גם נעים וגורם אושר, זַמְּרָה, לזמר ל אֱלֹהֵינוּ, כִּי נָעִים לשיר לו, ו נָאוָה, נאָה ה תְהִלָּה שמהללים אותו. כאן מהלל המשורר את גדולת ה' ועזרתו לכול – מיצורים מסוימים הנתונים בצרה ועד לכוחו בבריאה כולה.
-
בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִִָם ה', נִדְחֵי, הגולים מ יִשְׂרָאֵל שרחקו הוא יְכַנֵּס.
-
הָרֹפֵא, המרפא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם, חובש את פצעיהם ומרגיע את עצבוּתם – מטפל גם במכאובי נפשם. כשם שה' יורד ומטפל בקטני הקטנים, הוא גם אדון כל היקום:
-
מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים. כל הכוכבים ברשותו, ולכן הם מנויים אצלו, ו לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא. לכל אחד ואחד מהם הוא קורא בשם, כעין קריאה שיתייצב למשמרתו.
-
גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ, לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר, אי –אפשר לסכמה בגלל גודלה ועומקה. ושוב לעולם שלנו:
-
מְעוֹדֵד עֲנָוִים ה', וגם מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ.
-
עֱנוּ, הרימו קול לַה' בְּשירי תוֹדָה, זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר על השגחתו וגדולתו –
-
הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, בעננים, הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הַמַּצְמִיחַ ב הָרִים חָצִיר, עשב למאכל בהמה,
-
נוֹתֵן לִבְהֵמָה את לַחְמָהּ, מאכלה. הוא דואג לכל בריותיו, אפילו לִבְנֵי עֹרֵב, העלובים והמכוערים, כ אֲשֶׁר יִקְרָאוּ לעזרה.
-
לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, ו לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ, שהם משענתו, עצמתו וקלות תנועתו, יִרְצֶה.
-
רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו, גם אם אין בידם לא גבורה ולא מרוץ, אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ.המזמור עובר למישור אחר:
-
שַׁבְּחִי, יְרוּשָׁלִַם, אֶת ה'; הַלְלִי את אֱלֹהַיִךְ, צִיּוֹן, שהרי לה' יש יחס מיוחד אל עירו ואל מקדשו –
-
כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ. הוא מגן על ירושלים מפני כל אויב, בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ.
-
הַשָֹּם גְּבוּלֵךְ – גבול הארץ וגבולה של העיר, שיהיה גבול של שָׁלוֹם; את חֵלֶב, המובחר שב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ.ושוב הוא חוזר אל העולם הגדול:
-
הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ, פקודתו ל אָרֶץ, ו עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ, ויתבצע מיד.
-
הַנֹּתֵן שֶׁלֶג שנראה בלובנו כַּערמות צָּמֶר; כְּפוֹר, שכבת קרח כּמשטח של אֵפֶר יְפַזֵּר.
-
מַשְׁלִיךְ את קַרְחוֹ לסוגיו – שלג וברד כְפִתִּים, כמו פתיתים ; לִפְנֵי קָרָתוֹ, הקור העז שהוא מביא, מִי יַעֲמֹד?!
-
יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם – ימס את הקרח והשלג, וכאשר יַשֵּׁב רוּחוֹ, כביכול נושף רוח חמה יותר, ואז הכול יימס ו יִזְּלוּ מָיִם.לנוכח כל גדולותיו אלה יש להודות על דבר נוסף:
-
מַגִּיד דְּבָרָו, תורתו ומצוותיו לְיַעֲקֹב, את חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו מסר לְיִשְׂרָאֵל.
-
לֹא עָשָׂה כֵן – לא נתן תורה ומצוות לְכָל גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים של ה' בַּל יְדָעוּם הגויים, ואף אינם קשורים אליהם, שהרי זוהי המתנה המיוחדת שנתן ה' לעם ישראל לבדו. הַלְלוּיָהּ.
פסוקים
-
הללו יה כי־טוב זמרה אלהינו כי־נעים נאוה תהלה
-
בונה ירושלם יהוה נדחי ישראל יכנס
-
הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם
-
מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא
-
גדול אדונינו ורב־כח לתבונתו אין מספר
-
מעודד ענוים יהוה משפיל רשעים עדי־ארץ
-
ענו ליהוה בתודה זמרו לאלהינו בכנור
-
המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר
-
נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו
-
לא בגבורת הסוס יחפץ לא־בשוקי האיש ירצה
-
רוצה יהוה את־יראיו את־המיחלים לחסדו
-
שבחי ירושלם את־יהוה הללי אלהיך ציון
-
כי־חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך
-
השם־גבולך שלום חלב חטים ישביעך
-
השלח אמרתו ארץ עד־מהרה ירוץ דברו
-
הנתן שלג כצמר כפור כאפר יפזר
-
משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמד
-
ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו־מים
-
מגיד דברו [דבריו] ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל
-
לא עשה כן לכל־גוי ומשפטים בל־ידעום הללו־יה
פסוקים מנוקד
-
הַלְלוּ יָהּ כִּי־טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ כִּי־נָעִים נָאוָה תְהִלָּה׃
-
בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס׃
-
הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם׃
-
מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא׃
-
גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב־כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר׃
-
מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהוָה מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי־אָרֶץ׃
-
עֱנוּ לַיהוָה בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר׃
-
הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר׃
-
נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ׃
-
לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא־בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה׃
-
רוֹצֶה יְהוָה אֶת־יְרֵאָיו אֶת־הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׃
-
שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת־יְהוָה הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן׃
-
כִּי־חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ׃
-
הַשָּׂם־גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ׃
-
הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד־מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ׃
-
הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר׃
-
מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד׃
-
יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ־מָיִם׃
-
מַגִּיד דברו [דְּבָרָיו] לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל׃
-
לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל־גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל־יְדָעוּם הַלְלוּ־יָהּ׃
מקומות
-
ירושלים
ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.