תהילים-פרק-148

ביאורים

• הַלְלוּיָהּ.הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם,הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים,ופירוט של הנקראים להלל את ה' מן המרומים:

• הַלְלוּהוּ, כָל מַלְאָכָיו, היצורים הרוחניים הבאים למלא שליחות מסוימת של ה', בין בהודעת דברים, בין בהתערבות פעילה במעשי העולם. הַלְלוּהוּ, כָּל צְבָאָו, צבא השמים, יצורי מרום: שרפים, אופנים וחיות הקודש.

• הַלְלוּהוּ, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵח, שגם הם בשמים, אם כי במובן אחר של ‘שמים'. הַלְלוּהוּ, כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר, הכוכבים המאירים.

• הַלְלוּהוּ, שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם. שכן השמים אינם נתפסים כעשויים שכבה או דרגה אחת, אלא כרקיעים זה למעלה מזה, וגם הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם, אוצרות עליונים אשר מהם יורד השפע לעולם התחתון. והקריאה לכולם היא:

• יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' על כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ. כל ברואי מעלה מהללים את ה' על עצם קיומם, שהרי אין הם זקוקים לשום דבר.

• וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם, שכן לכל הפחות מבחינתנו אלה הם דברים קבועים וקיימים – חָק נָתַן, קבע את סדרי הטבע, וְלֹא יַעֲבוֹר. בחלקו השני של המזמור יש פנייה דומה ליצורים שלמטה:

• הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ – כל צבאה : תַּנִּינִים, יצורי ענק הנמצאים במעמקי המים, וְכָל תְּהֹמוֹת, המים שבמעמקי האדמה.

• אֵשׁ, וּמנגד – בָּרָד, שֶׁלֶג וְקִיטוֹר, עשן או אדים חמים, וכן רוּחַ סְעָרָה, שהיא עֹשָׂה דְבָרוֹ של ה'.

• הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת, עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים, המייצגים את עצי הסרק,

• הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה, רֶמֶשׂ הרומש וזוחל על הארץ, ולעומתם צִפּוֹר כָּנָף,

• מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים, העמים שתחתם. או: מנהיגי העמים, שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ. ולא רק הגדולים יהללו את ה', אלא גם אנשים פשוטים:

• בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת, זְקֵנִים יחד עִם נְעָרִים. ולסיכום:

• יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה', כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ. התהילה היא לא רק למהות העליונה שמעבר לכל, אלא אפילו שמו של ה' מרומם לבדו והוא מעבר לכל המציאות. בני הארץ וגם יצורי השמים צריכים להודות לה' כי הוֹדוֹ זורח ומאיר עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

• וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, הוא מרומם במיוחד את הקרובים אליו, ונותן תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ, העם שקרוב אליו. הַלְלוּיָהּ.