תהילים-פרק-150

ביאורים

• הַלְלוּיָהּ.הַלְלוּ אֵל בְּשבח קָדְשׁוֹ, קדושתו. ספרו כיצד קודשו מתגלה בעולם. הַלְלוּהוּ גם בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ, על התנשאותו וכוחו מעבר לעולם התחתון.

• הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו, על מעשי תוקפו. הַלְלוּהוּ כְּפי המתאים ל רֹב גֻּדְלוֹ, תפארתו וחסדו. תהילה זו מורכבת באופנים שונים, שכל אחד מהם משקף דרך אחרת של התייחסות לשבחי ה' – קולות חזקים ותקיפים וקולות דקים ועדינים:

• הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע, בתקיעת שׁוֹפָר. קולותיהם של שופרות וחצוצרות מבטאים הדר, טקסיות ומלכותיות. הַלְלוּהוּ גם בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר, כלי מיתרים שקולם רך וענוג יותר.

• הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל, קולות הלמות והכאה. נראה שהמחול הוא מעין תוף, ואולי כלי המוקף בפעמונים. הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב, שגם הם כלי מיתרים המשמיעים קולות נגינה עדינים יותר.

• הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע, כנראה מצלתיים קטנות הבאות לליווי, ו הַלְלוּהוּ גם בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה, מצלתיים גדולות שקולן רם.

• כֹּל הַנְּשָׁמָה, כל גווניה ומבעיה של נשמתו של אדם פרטי תְּהַלֵּל יָהּ, שהרי תהילת ה' יכו לה להקיף את כל התווים שבנפש. משמעות נוספת: כל הנשמות כולן, על קולותיהן הרבים והנבדלים זה מזה, מצטרפות לתהילה אחת: הַלְלוּיָהּ.