תהילים-פרק-19

ביאורים

• לַמְנַצֵּחַ, הממונה על המקהלה או הנגנים, מִזְמוֹר לְדָוִד. חלקו הראשון של המזמור עוסק בכבוד ה' בעולם.

• הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים, מביעים בעצם הווי יתם כְּבוֹד אֵל; ואת מַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד, מראה הָרָקִיעַ בסדריו ומהלכיו. הסיפור מתרחש גם בממד הזמן, כמו בממד המקום:

• יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר, את כבוד ה' בעולם, וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה, יביע דָּעַת. ואולם סיפור הבריאה מתרחש בעצם ההווייה והוא נטול מלים

• אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים מפורשים, בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם,

• בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם, הנחייתם, אמירתם המסמנת, וּבִקְצֵה תֵבֵל, עד קצה העולם יצאו מִלֵּיהֶם. למרות שהמלים אינן יוצאות מפה ולא נשמעות באוזן, הן ממלאות את העולם. לַשֶּׁמֶשׁ, הגרם הבולט בשמים שָׂם אֹהֶל, מקום משכן בָּהֶם.

• וְהוּאהשמש בזריחתו, כְּחָתָן ש יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ, הנראה קצת מסמיק ומאוד מאושר. ולאחר מכן, כאשר השמש מהלך בכל תוקפו, יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח, דרך מרוץ עצום שאינו נעצר לרגע.

• מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ, המקום שממנו יוצא השמש, וּתְקוּפָתוֹ, היקפו עַל קְצוֹתָם של השמים, וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ.זהו סיפורם של השמים, כפי שמתאר אותם מי שמסוגל לשמוע את הדברים שלא נשמע קולם. עתה ידובר בשבח התורה והמצוות. כאן באים שישה משפטים בתבנית אחת תואר מסוים של התורה, ותכונה הקשורה אליו קשר מהותי:

• תּוֹרַת ה' תְּמִימָה, ובתור שכזו היא מְשִׁיבַת, מעניקה מנוח ל נָפֶשׁ. המציאות מלאה קרעים ופגמים, העולם מלא ערמה ומזימה, ואלו מסכסכים ומעייפים את הנפש, ואילו ההתבוננות בדבר מושלם משיבה את הנפש למקומה ומרגיעה אותה. עֵדוּת ה', התורה נֶאֱמָנָה ועל כן היא מַחְכִּימַת פֶּתִי. הפתי שאינו יודע ואיננו מבין, כאשר הוא אומר דבר, הוא מקלקל אותו. אולם אם אין הוא מנסה לפרש פירושים או להציע הסברים אלא מוסר דברי אמת כהווייתם, הרי הוא אומר דברי חכמה. אם כן עצם הנאמנות לתורה עושה את הפתי חכם.

• פִּקּוּדֵי ה', המצוות, יְשָׁרִים, ובתור שכאלו הם מְשַׂמְּחֵי לֵב, כי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ המטרידים את הלב. מִצְוַת ה' בָּרָה, ברורה, בהירה ונקייה, ולכן היא מְאִירַת עֵינָיִם. כאשר יש ערבוב צללים וכתמים העין מתאמצת בראייה, וכשהם מרובים הם אף מטשטשים. מצוות ה', שהן בהירות וללא רבב, מאירות את העיניים.

• יִרְאַת ה', המבוטאת בתורה ומצוותיה, היא טְהוֹרָה ממגע זר, ולפיכך היא עוֹמֶדֶת לָעַד. ככל שדבר מורכב בגורמים חיצוניים כך הוא עלול להשתנות ולִכלות, משום שהוא מבוסס על זיקה לאחרים וכשלעצמו הוא חסר שלמות ונוטה להתפרק. לעומת זאת, דבר טהור הוא שמור יותר, משום שיש לו פחות מגע עם החוץ. הדברים נכונים גם לגבי דברים גשמיים, ועל אחת כמה וכמה ביחס ליראת ה', שהיא טהורה באופן מוחלט, ולכן דבר לא יוכל לפגום בה, והיא תתקיים לעד. מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת, ולכן צָדְקוּ כשהם יַחְדָּו. כאשר כל אחד מהמרכיבים אמתי, הרי שהם צודקים ומיושבים גם כשהם כולם ביחד. צירופם יחד לכדי תמונה שלמה הוא אפוא הבחינה המעידה על אמתותם. ומכאן להגדרה רגשית יותר:

• הַנֶּחֱמָדִים, נחש קים יותר מִזָּהָב וּמִפַּז, זהב מובחר, אולי סוג מסוים של זהב, רָב, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים, מתיקות היוצאת ממיצי פֵרות וכדומה. דברי התורה מעוררים חמדה בלב יותר מזהב, ושלא כזהב הם מתוקים גם לחך. חלקו השלישי של המזמור אישי ביותר:

• גַּם עַבְדְּךָ, המשורר, נִזְהָר בָּהֶםבדברי המצוות, בְּשָׁמְרָם, בהיותו שומר אותם עֵקֶב רָב, בשלמות, עד לקצה האחרון. הצהרה זו צריכה כמובן סיוג, שהרי יש גם מכשולים שונים:

• שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין?! מי יכול לדעת מראש שמעשהו שגוי?! אנשים שוגים בלי שיהיו מודעים לטעויותיהם. מִנִּסְתָּרוֹת, דברים שאינני יודע עליהם ועל כן אני נכשל בהם, נַקֵּנִי, צריך אתה לנקות אותי, שהרי הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינו ּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ. גורם נוסף שעלול להביא לידי כישלון:

• גַּם מִזֵּדִים, אנשים רשעים חֲשֹׂךְ, מנע את עַבְדֶּךָ. הגן עלי מאנשים שגורמים לי לעשות מעשים לא ראויים. אַל יִמְשְׁלוּ בִי הזדים, כדי שלא יאלצו אותי לעשות את רצונם. כאשר לא תחשוב לי את שגגותי ואת הנסתרות, ותביא בחשבון את האילוצים החיצוניים אָז אֵיתָם, אהיה תמים, שלם וְנִקֵּיתִי, אהיה נקי מִפֶּשַׁע רָב.

• יִהְיוּ לְרָצוֹן, ימצאו נא חן בעיניך אִמְרֵי פִי, כגון אלו שאמרתי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי, מה שלא אמרתי בפי אך חשבתי בלבי לְפָנֶיךָ, ה', שאתה צוּרִי, החוזק שלי וְגֹאֲלִי מכל מיני צרות וסכנות.