תהילים-פרק-30

ביאורים

• מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד. המזמור לא עוסק בחנוכת הבית אלא ברפואתו של דוד ממצוקתו הקשה. אולי שר את המזמור על ישועתו בזמן שחנך את ביתו בירושלים.

• אֲרוֹמִמְךָ, אספר גדולתך, ה', כִּי דִלִּיתָנִי, העלית אותי ממקום נמוך, מדכדוך וחולשה, וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי, לא הנחת לאויבי לשמוח לִי, לנפילתי.

• ה' אֱלֹֹהָי, שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ במצוקתי, וַתִּרְפָּאֵנִי.

• ה', הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי, שכן נטיתי למות, חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר, מלרדת לקבר. בשמחתו הוא קורא גם לאחרים:

• זַמְּרוּ לַה', חֲסִידָיו, וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ, כאשר אני מזכיר את קדושתו, או: כשאתם נזכרים בו.

• כִּי בן רֶגַע המציאות נתונה בְּאַפּוֹ, בכעסו, החיים וההצלחה נעלמים, וברגע חַיִּים מגיעים לאדם בִּרְצוֹנוֹ, בעת רצון של ה'. ובגלל החילופין הללו בָּעֶרֶב, בלילה הקודר, שבו בדרך כלל החולי מתגבר, והחיים והתקווה נעלמים, יָלִין החולה ב בֶכִי, וְלַבֹּקֶר רפואה וישועה, ועמהם באה רִנָּה, שירה, או: שמחה. ופרטי הדברים:

• וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי, בשלוותי, כשהכול הלך למישרין : בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם. העולם נוהג כמנהגו, והוא יציב וקיים.

• ה', בִּרְצוֹנְךָ, כשרצית זאת הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הקמתי מולי, כביכול, הרים עצומים המסתירים אותך, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ, ואז הָיִיתִי נִבְהָל. באותה שעה, כאשר חשבתי שאני נוטה למות, שטחתי בפניך ת חינתי:

• אֵלֶיךָ, ה', אֶקְרָא, וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן:

• מַה בֶּצַע, תועלת בְּדָמִי הנשפך, בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת, קבר. כשאֵמָּצא בין שוכני עפר, לא אוכל עוד לעשות דבר. האם יוֹדְךָ, יכול להודות לך ה עָפָר כפי שמודה אדם חי?! האם יַגִּיד העפר את אֲמִתֶּךָ?! והוא מוסיף ומתחנן:

• שְׁמַע, ה', וְחָנֵּנִי. ה', הֶיֵה עֹזֵר לִי.

• הָפַכְתָּ את מִסְפְּדִי, בכיי על מר גורלי למחוֹל שמחה לִי, פִּתַּחְתָּ את שַׂקִּי, לבוש שאבלים חוגרים על מותניהם, ובמקומו תְּאַזְּרֵנִי, תקיף את מותני בחגורה של שִׂמְחָה.

• לְמַעַן, בשביל ש יְזַמֶּרְךָ, יזמר לך מזמור של כָבוֹד, וְלֹא יִדֹּם, ישקוט קול הזמרה. ומכאן והלאה ה' אֱלֹֹהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ, אודה לך.