תהילים-פרק-37

ביאורים

• לְדָוִד.אַל תִּתְחַר, תתחרה בַּמְּרֵעִים, בעושי רע. אל תנסה להיות כמותם, ו אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה, שכן עצם הכניסה לתחרות עם אנשים רעים פוגמת בדמותו של האדם ומעוותת את מאווייו ואת עולמו.

• כִּי כֶחָצִיר, עשב המשמש למאכל בהמות המתייבש מהר מאוד, מְהֵרָה יִמָּלוּ, יקמלו, או: ייכרתו, וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן. זמן קצר לאחר הגשם מתמלאים השדות בירק רענן, אך כעבור זמן לא רב הכול נובל מעצמו. ומכאן להנחיה חיובית:

• בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ, היֵה בין הנמוכים וּרְעֵה, התחבר, לֵך אחר אֱמוּנָה. אל תנסה לטפס גבוה מדי אלא הנמך לשבת, ובמקום לעסוק בתכניות בדבר הצלחות בעולם, שב בשקט והתפרנס באמונה.

• וְהִתְעַנַּג עַל ה' ועל הקִּרבה אליו, ובסופו של דבר הוא יִתֶּן לְךָ את מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ.

• גּוֹל, גלגל, השלך עַל ה' א ת דַּרְכֶּךָ, אורח חייך ופעילותך, ואל תנסה להשתמש באמצעים אחרים, וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה את הראוי להיעשות.

• וְהוֹצִיא כָאוֹר, הוא יברר לעין כול את צִדְקֶךָ, ואת מִשְׁפָּטֶךָ יגלה בבירור כַּצָּהֳרָיִם.

• דּוֹם לַה', הֱיה עם ה' מתוך דממה וְהִתְחוֹלֵל, צַפה, חכה לוֹ. אַל תִּתְחַר בְּמי שנראה מַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, אך נוקט דרכים שאינן כשרות בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת. כך יש לפעול לא רק במישור המעשה אלא גם בהרגשת הלב:

• הֶרֶף, חדל מֵאַף, מן הכעס וַעֲזֹב חֵמָה, שהרי לא פעם הזעם מביא את האדם לצאת מכליו ולחטוא. ו אַל תִּתְחַר, תנסה להשתוות עם הרשעים או לגבור עליהם, גם לא אַךְ לְהָרֵעַ, כדי להרע להם ולהתנקם בהם, משום שדבר זה אינו טוב לנפש, ואף איננו נחוץ

• כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן בעצמם , וְאז קֹוֵי ה' הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ.

• וְאולם אם תמתין, תיווכח ש עוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע, וְהִתְבּוֹנַנְתָּ אז עַל מְקוֹמוֹ, תנסה להיזכר במעמדו ובגדולתו וְהנה אֵינֶנּוּ עוד. הוא נעלם לגמרי מן העולם, ועל כל פנים כבר אינו נמנה עם בעלי ההשפעה.

• וַעֲנָוִים הם אלו ש יִירְשׁוּ אָרֶץ, יישארו בקביעות במקומם, וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם.

• זֹמֵם רָשָׁע להזיק לַצַּדִּיק ולאבדו, וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו, קוצף וזועם, ומן הסתם גם נראה מפחיד,

• אֲדֹנָי יִשְׂחַק לוֹלרשע, כִּי רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ של הרשע, ואיומיו לא יהיו אלא הבל. כיוצא בזה:

• חֶרֶב פָּתְחוּ, שלפו מנדנה רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן, לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ,

• חַרְבָּם השלופה תָּבוֹא בְלִבָּם, וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה.

• טוֹב ה מְעַט ש לַצַּדִּיק יותר מֵהֲמוֹן, רכוש רב של רְשָׁעִים רַבִּים,

• כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה, וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים ה'.

• יוֹדֵעַ, מכיר ואוהב ה' יְמֵי תְמִימִם, את התמימים ואת חייהם, וְכיוון שהוא דואג להם, נַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה.

• לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה, וגם בִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ.

• כִּי, אכן ה רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ, וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים, תפארת השדות המוריקים. או: שומן הכבשים המפוטמים, שבסופו של דבר נאכלים בידי אחרים, כָּלוּ בֶעָשָׁן, כָּלוּ.

• לֹוֶה ה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, שהרי דרכו של הרשע, אם הוא רק יכול, לקחת ולא לתת; וְאילו צַדִּיק חוֹנֵן, מרחם, מעניק וְנוֹתֵן מתנה או הלוואה, על כל פנים הוא מסייע לאחרים.

• כִּי מְבֹרָכָיו של הצדיק יִירְשׁוּ אָרֶץ, וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ.

• מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ, מבוססים, גם: מכוּונים. ה' מחזק ומכוון את האנשים בדרכם, וְאת דַרְכּוֹ של האדם ההגון והטוב יֶחְפָּץ ה'.

• כִּי יִפֹּל, כאשר אותו צדיק נוטה ליפול, הוא לֹא יוּטָל, יישאר מוטל, כִּי ה' סוֹמֵךְ יָדוֹ. זהו דימוי סמוי לילד האוחז בידו של אביו; לפעמים הוא נכשל בדרך, אך לעולם לא ייפול נפילה גמורה מפני שיד אביו מחזיקה בו.

• נַעַר הָיִיתִי, גַּם זָקַנְתִּי, וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. גם אם הצדיק אינו עשיר ומצליח, הרי אין הוא נעזב כליל, ובדרך כלל גם זרעו לא יבקש נדבת לחם. לעומת זאת, מפלתם של הרשעים מהירה וחדה. ייתכן מאוד שאדם אשר בזמן מסוים היה ברומו של עולם, לא ישאיר אחריו שום דבר אפילו לצאצאיו,

• כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן, מרחם ומעניק וּמַלְוֶה, וְזַרְעוֹ נתון לִבְרָכָה, לא רק בגלל הגמול העליון, אלא גם מפני שאף כאשר האיש החונן והמלווה עצמו אינו חי עוד, תמיד יהיו מי שיזכרו לצאצאיו את הטוב שעשה.

• סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, ואם תנהג כך שְׁכֹן לְעוֹלָם.

• כִּי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו, ו לְעוֹלָם הם נִשְׁמָרוּ; וְאילו זֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת,

• צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ.וכעת מתוארת התנהגותו של הצדיק:

• פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה, וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט, דברים נכונים וראויים.

• תּוֹרַת אֱלֹֹהָיו בְּלִבּוֹ, לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו, ימעדו צעדיו. דרכו בטוחה מהתמוטטות.

• צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ,

• ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ של הרשע וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּאת הצדיק בְּהִשָּׁפְטוֹ, בדינו עם הרשע.

• קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ, ובע קבות זאת, ה' ירוֹמִמְךָ ממצבך השפל לָרֶשֶׁת אָרֶץ. אז בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.

• רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ, תקיף ומאיים, והוא נראה מִתְעָרֶה, משתרש כְּאֶזְרָח רַעֲנָן, עץ המושרש במקום גידולו, מושקה ומתפתח,

• וַיַּעֲבֹר, כאשר עבר זמן –מה, או: הרשע חלף מעיני, וְהִנֵּה זה שנראה שתול ואיתן אֵינֶנּוּ במקומו עוד, וָאֲבַקְשֵׁהוּ, אחפש אותו וְלֹא נִמְצָא.

• שְׁמָר תָּם, דרך תום, וּרְאֵה, בחר לך דרך יָשָׁר, כִּי יש אַחֲרִית, תקווה וסוף טוב לְאִישׁ שָׁלוֹם.

• וּלעומת זאת, פֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו, כולם, אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה.סיום בטוב:

• וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵה', שהוא מָעוּזָּם, מבצרם, החוזק שלהם בְּעֵת צָרָה.

• וַיַּעְזְרֵם ה' וַיְפַלְּטֵם, יצילם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ.