תהילים-פרק-47

ביאורים

• לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המקהלה או הנגנים לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.המזמור פותח בקריאה כלל עולמית לקבל את מלכות ה':

• כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף, מחאו כפיים, הָרִיעוּ לֵאלֹֹהִים בְּקוֹל רִנָּה,

• כִּי ה' עֶלְיוֹן ו נוֹרָא, מעורר יראה, נכבד ונערץ, מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ.מלכות ה' ניכרת בעולם, בעם ישראל ובארצו.

• יַדְבֵּר, יכניע עַמִּים תַּחְתֵּינוּ, וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ. כאן נרמז כיבוש הארץ

• יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ בארץ ישראל, אֶת גְּאוֹן, גודלו ומקור גאוותו של יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב, שהרי ארץ ישראל היא ארץ נבחרת . סֶלָה, סימן מוסיקלי; אכן; או: לעולם.

• עָלָה כבוד אֱלֹֹהִים בִּתְרוּעָה, תקיעה חגיגית שיש בה כבוד והדר, כבוד ה' עלה בְּקוֹל שׁוֹפָר.

• זַמְּרוּ ל אלֹֹהִים, זַמֵּרוּ. זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ, ה', זַמֵּרוּ,

• כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹֹהִים, ולכבודו זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל, כינוי לשיר מסוים, אולי זמר שעשוי בהשכל או שמעורר את שומעיו לעניין מושכל. כאן מתוארת מלכות שמים לאחר ההמלכה האוניברסלית:

• מָלַךְ אֱלֹֹהִים עַל כל ה גּוֹיִם, העמים, אֱלֹֹהִים יָשַׁב למלוך עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ.

• נְדִיבֵי, נכבדי ה עַמִּים נֶאֱסָפוּ, והם מצטרפים ל עַם אֱלֹֹהֵי אַבְרָהָם, עם ישראל, כִּי לֵאלֹֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ. בידו הכוחות להגן ולשמור על הארץ, כי הוא מְאֹד נַעֲלָה, מתעלה מעל לכול.