תהילים-פרק-51

ביאורים

• לַמְנַצֵּחַ, הממונה על הנגנים, מִזְמוֹר לְדָוִד,

• בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא, שאמר לו דברי תוכחה קשים ביותר כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע. זהו החטא הכבד שנזכר לדוד. נתן הנביא אמר לו שעוון זה יתמרק בייסורים לא רק בימי חייו שלו, אלא אף בחייהם של צאצאיו. כמסופר בספר שמואל, דוד התחרט על מעשהו חרטה עמוקה, וה' קיבל את תשובתו, אף שלא הייתה בכך כפרה גמורה. כאן מסופר הדבר מנקודת הראות האישית של נפש דוד.

• חָנֵּנִי, אֱלֹֹהִים, כְּחַסְדֶּךָ, שהרי אין כאן המקום להצגת טיעונים אלא לבקשת רחמים וחנינה בלבד. כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, כרחמיך המרובים מְחֵה פְשָׁעָי.

• הֶרֶב, הרבה, הוסף ו כַבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי. אינני מבקש רק רחיצה אלא פעולה נמרצת יותר בכיבוס מוציאים את הלכלוך שחדר פנימה. וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי.

• כִּי את פְשָׁעַי, חטאי החמורים אֲנִי אֵדָע, לא בידיעה שכלית בלבד, אני מודע להם בתוכי וחש אותם ללא הפסקה, וְחַטָּאתִי עומדת נֶגְדִּי תָמִיד, ואינני שוכח אותה.

• לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי. אכן במעשה זה נפגעו אנשים נוספים, אך אין זו רק עברה חברתית או פלילית אלא גם פגם המגיע עד לשורש הקשר העצמי שביני לבינך, ה'; אפשרות אחרת: החטא כל כך חמור ועמוק עד שאיני יכול לדון בו אלא בעמדי מולך. וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי. אני מודה ומתוודה לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ, תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ. אתה תצדק במה שתעניש אותי, ואני אקבל עלי כל עונש. לאחר הדברים החד –משמעיים של הווידוי ולקיחת האחריות באים דברים שיש בהם מצד אחד התנצלות ומצד שני נימוקים להקל באשמה. דוד טוען כי החטא איננו התרחשות חד –פעמית החורגת מדרכו וממנהגו של אדם, אלא הוא טבוע בו, והוא חלק מהווייתו:

• הֵן, שהרי בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי, נוצרתי, וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי, הרתה אותי אִמִּי. ראשית הווייתו של אדם בנויה על כוח יצרי. גם אם אין בכך עברה על החוק, תשתית חייו של כל אדם כרוכה ביצר.

• הֵן, הרי אתה אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת, בכליות. אתה רוצה את האמת הפנימית שבמעמקי הנפש, שמתוכה נאמר הווידוי הזה, וּבְסָתֻם, בדברים המכוסים מעין אדם, הכוללים את הפגם המהותי שבנפשי, חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי. ומכאן אני מבקש שתטהר אותי בכל דרך אפשרית:

• תְּחַטְּאֵנִי, תטהרני בְאֵזוֹב, שבו מטהרים את מי שנטמא במת או שלקה בצרעת וְאֶטְהָר, תְּכַבְּסֵנִי עד שיותר מִשֶּׁלֶג אַלְבִּין. ואני מסכים לקבל על עצמי את המירוק והכאב הכרוכים בניקיון.

• תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, כי ארגיש שסרה חט אתי, ואז תָּגֵלְנָה ה עֲצָמוֹת, החלק הפנימי, העצמי שלי ש דִּכִּיתָ, באשר אני חוטא ואשם.

• הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי, כך שלא יהיו לפניך בכל עת, וְכָל עֲוֹנֹתַי מְחֵה בתשובתי.

• לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי, אֱלֹֹהִים, שכן פגמי הלב שלי בתוכי. על כן אני זקוק לחידוש הלב, ההבנה והרגש, וְרוּחַ נָכוֹן, נאמן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. ובקשה נוספת:

• אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ בעווני, וְאת רוּחַ קָדְשְׁךָ, צדדי הקדושה שיש בי אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי ואל תשלול ממני בשל חטאי.

• הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן, השמחה שבאה עם יִשְׁעֶךָ, גאולת הנפש במחילה לה ובכפרתה לחטאיה, וְרוּחַ נְדִיבָה של רצייה תִסְמְכֵנִי, תתמוך בי. לקבלת תשובתי תהיה משמעות לא רק לגבי עצמי אלא גם לאחרים, שיוכלו אף הם ללמוד ממני.

• אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים את דְּרָכֶיךָ, דרכי הרחמים והסליחה שלך, וְחַטָּאִים, החוטאים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ אחרי שייוודע להם שיש מחילה לעוונות.

• הַצִּילֵנִי מהחטא של שפיכות דָּמִים של אוריה, אֱלֹֹהִים, אֱלֹהֵי תְשׁוּעָתִי, והנח לי להמשיך ולחיות; ואז תְּרַנֵּן, תשיר לְשׁוֹנִי את צִדְקָתֶךָ. אם תתקבל תשובתי ויתכפר לי, אשמש דוגמה לרבים, הן בדורי והן בדורות הבאים.

• אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח, עזור לי לבטא את הדברים הללו, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. ההודאה על החטא, קבלת הייסורים ובקשת הסליחה הם המהלך האמתי היחידי שיכול אדם לעשות כדי שעוונותיו יימחלו,

• כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה, שאתן אותו, וקרבן עוֹלָה לֹא תִרְצֶה. לא אלה יביאו לכפרה.

• זִבְחֵי אֱלֹֹהִים האמתיים אינם הקרבנות שאדם מביא, אלא רוּחַ נִשְׁבָּרָה, שברון הלב הפנימי. לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, אֱלֹֹהִים, לֹא תִבְזֶה. זהו הקרבן האמתי וזוהי הדרך לתיקון. ולסיום בקשה השייכת גם לכלל; שהרי דוד איננו רק אדם פרטי אלא גם מלך ישראל, והוא מבקש שחטאיו לא יכתימו את הכלל, ולא יפגעו בו:

• הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, שאני שוכן לידה, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִִָם.

• אָז, אחרי בוא הסליחה והמחילה תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק, עוֹלָה וְכָלִיל, שאינם קרבנות לכפרת חטא אלא הם מתנות רצון ואהבה. אָז, לאחר הכפרה והתשובה, אפשר יהיה להקריב קרבנות, ו יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ קרבנות פָרִים.