תהילים-פרק-53

ביאורים

  • לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת, סוג כלי נגינה, או: שם של מנגינה. גם מזמור זה הוא מַשְׂכִּיל לְדָוִד, דברים המתייחסים להגוּת.

  • אָמַר נָבָל, שפל, בן בלייעל בְּלִבּוֹ: אֵין אֱלֹֹהִים. הוא נבל משום שבתוך לבו הוא מניח שאין אלוקים, והוא אף חי על פי הנחה זו. לכן הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ הנבלים במעשי עָוֶל, עוולה, ו אֵין עֹשֵׂה טוֹב.

  • אֱלֹֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם, לִרְאוֹת הֲיֵשׁ ביניהם מַשְׂכִּיל, מתבונן ש דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹֹהִים. והתמונה הכללית שראה מדכאת:

  • כֻּלּוֹכל הדור סָג, סר, סוטה מהדרך, יַחְדָּו, כולם נֶאֱלָחוּ, התלכלכו במובן המוסרי. אֵין עֹשֵׂה טוֹב, אֵין גַּם אֶחָד. הרשעים מצויים בכל מקום; הם טורפים את הטובים ופוגעים בהם, ואין בעולמם מקום לקדושה.

  • האם לֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן, רע, שבפועל הם אֹכְלֵי עַמִּי, כמו אָכְלוּ לֶחֶם, ועוד אלו של אֱלֹֹהִים לֹא קָרָאוּ?!

  • שָׁםבסביבתם האנשים הטובים פָּחֲדוּ פַחַד, כי נדמה להם שהנה הם עומדים להיבלע, אבל באמת לֹא הָיָה פָחַד, היה זה פחד שווא, כִּי בסופו של דבר אֱלֹֹהִים פִּזַּר את עַצְמוֹת חֹנָךְ, המחנה שלך, הרשע הבא לאכול את עמי. הֱבִשֹׁתָה, התביישת, ותכניותיך ועולמך הפתוח נחלו אכזבה ומפלה, כִּי אֱלֹֹהִים מְאָסָם.המזמור מסתיים בתפילה:

  • מִי יִתֵּן שיבואו מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל, ש בְּשׁוּב אֱלֹֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ, וגאולתו תיראה לעין, יָגֵל יַעֲקֹב, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.

פסוקים

  1. למנצח על־מחלת משכיל לדוד
  2. אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו והתעיבו עול אין עשה־טוב
  3. א‍להים משמים השקיף על־בני אדם לראות היש משכיל דרש את־אלהים
  4. כלו סג יחדו נאלחו אין עשה־טוב אין גם־אחד
  5. הלא ידעו פעלי און אכלי עמי אכלו לחם אלהים לא קראו
  6. שם פחדו־פחד לא־היה פחד כי־אלהים פזר עצמות חנך הבשתה כי־אלהים מאסם
  7. מי יתן מציון ישעות ישראל בשוב אלהים שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל

פסוקים מנוקד

  1. לַמְנַצֵּחַ עַל־מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד׃
  2. אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה־טוֹב׃
  3. אֱ‍לֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל־בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת־אֱלֹהִים׃
  4. כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה־טוֹב אֵין גַּם־אֶחָד׃
  5. הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ׃
  6. שָׁם פָּחֲדוּ־פַחַד לֹא־הָיָה פָחַד כִּי־אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ הֱבִשֹׁתָה כִּי־אֱלֹהִים מְאָסָם׃
  7. מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל׃