תהילים-פרק-55

ביאורים

• לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מַשְׂכִּיל לְדָוִד.

• הַאֲזִינָה, אֱלֹֹהִים, ל תְפִלָּתִי, ולכל הפחות אבקש אַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי.

• הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי כאשר אָרִיד, אקונן, אבכה בְּשִׂיחִי, בסיפור צרותי וכאבי וְאָהִימָה, ארעיש, אשאג, איאנח.

• מִקּוֹל אוֹיֵב מתקיף ומחרף, מִפְּנֵי עָקַת, לחץ ה רָשָׁע, כִּי הם יָמִיטוּ, מטילים עָלַי אָוֶן, את הרֶשע שלהם, וּבְאַף, מתוך כעס יִשְׂטְמוּנִי, שונאים אותי.

• לִבִּי יָחִיל, פוחד בְּקִרְבִּי, וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי.

• יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי, וַתְּכַסֵּנִי פַּלָּצוּת, רעד וזעזוע, פחד גדול.

• וָאֹמַר: מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר, כנף כַּיּוֹנָה, אָעוּפָה מכאן וְאֶשְׁכֹּנָה, אשב במקום כלשהו. איני מבקש אלא לברוח למקום בטוח

• הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד, אָלִין בַּמִּדְבָּר, בודד אך בטוח. סֶלָה.

• אָחִישָׁה, אמהר לחפש מִפְלָט לִי מֵרוּחַ סֹעָה, עזה, מִסָּעַר, סופה מהומה וצרה הקשורה לאויבי:

• בַּלַּע, הַשמד, או: בלבל, אֲדֹנָי, פַּלַּג, חתוך, הפרד את לְשׁוֹנָם הרע של אויבי, כִּי רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר, המעשים הרעים מצויים בכל מקום בעיר:

• יוֹמָם וָלַיְלָה יְסוֹבְבֻהָ בחמס וריב עַל חוֹמֹתֶיהָ, וְאָוֶן וְעָמָל, שחיתות ורֶשע נמצאים בְּקִרְבָּהּ.

• הַוּוֹת, אסונות, או: מזימות רֶשע בְּקִרְבָּהּ, וְלֹא יָמִישׁ, יזוזו מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ, תככים וּמִרְמָה. כאן מגיע המשורר לנקודה כואבת במיוחד:

• כִּי לֹא אוֹיֵב מאז ומעולם הוא מי ש יְחָרְפֵנִי, מקלל אותי, שכן אילו היה מדובר באויב ידוע וְאֶשָּׂא, הייתי מסוגל לשאת את חרפתו, ו לֹא מְשַׂנְאִי משכבר עָלַי הִגְדִּיל, מתגבר ומאיים, שהרי אילו היה מדובר בשונא מוכר וְאֶסָּתֵר, הייתי מוצא דרכים להתחבא מִמֶּנּוּ.

• וְאַתָּההוא פונה אל רודפו כמדבר אליו מקרוב הלוא היית אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי, אדם שהערכתי שהוא שווה לי, ואף יותר מזה: אַלּוּפִי, המורה והמפקד שלי וּמְיֻדָּעִי, המכר שלי,

• אֲשֶׁר בעבר מתוך קרבת נפש יַחְדָּו נַמְתִּיק, היינו מספרים זה לזה סוֹד, סודות, ו בְבֵית אֱלֹֹהִים נְהַלֵּךְ, היינו יחד מהלכים בְּרָגֶשׁ, בהתרגשות, בהתעוררות. כאשר אנשים כל כך קרובים יתר על כן, אנשים העובדים את ה' יחד נעשים אויבים זה לזה, הכאב גדול הרבה יותר. דוד מקלל את אויביו:

• יַשִּׁי, ישסה, יקומם ה' את ה מָוֶת עָלֵימוֹעל רודפַי, ש יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים, כִּי רָעוֹת בִּמְגוּרָם, בדירתם, כלומר בְּקִרְבָּם, בחדרי לבבם.

• אֲנִי יכול לעשות אֶל אֱלֹֹהִים אֶקְרָא, וַה' יוֹשִׁיעֵנִי.

• עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה, אתפלל וְאֶהֱמֶה, אזעק, אשתוקק. וַיִּשְׁמַע ה' קוֹלִי. כך אני בטוח, כפי שתמיד הוא שומע קולי ומושיע אותי. את שני הפסוקים הבאים אפשר לראות כסיפור הדברים לאחר זמן או כהיזכרותו של המשורר במקרים רבים מן העבר שבהם הציל אותו ה' ממצוקותיו:

• פָּדָה, הציל בְשָׁלוֹם את נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי, מן הקרבות שמתחוללים מסביבי, כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי, בעבור הרבים שתמכו בי.

• יִשְׁמַע אֵל לידידַי וְיַעֲנֵם, וְיֹשֵׁב קֶדֶם, הקדוש ברוך הוא, שהווייתו מאז ומקדם, יענם. סֶלָה. ושוב חוזר המשורר לדבר על האויבים בזמן המצוקה: אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת, שינויים לָמוֹ, להם ולדרכם. הם ממשיכים לצעוד בדרכם הרעה, וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹֹהִים.

• שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו, באנשי שלומו, חִלֵּל בְּרִיתוֹ אתם.

• חָלְקוּ, היו חלקות מַחְמָאֹת, יותר מחמאה דברי פִּיו, הוא החליק לשון, ואולם קְרָב ומלחמה היו בתוך לִבּוֹ. רַכּוּ דְבָרָיו יותר מִשֶּׁמֶן, וְאולם הֵמָּהדבריו פְתִחוֹת, חרבות שהוצאו מן הנדן, כלי נשק שלופים. דברי חיזוק כלליים:

• הַשְׁלֵךְ עַל ה' את יְהָבְךָ, המשא שלך, העול המעיק עליך, וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ, יכיל אותך, יישא את סבלך. הוא לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט, התמוטטות לַצַּדִּיק.

• וְאַתָּה, אֱלֹֹהִים, תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת. אלו שהיו אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, ימותו בקיצור ימים. וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.