תהילים-פרק-62
ספר
מקבץ
ביאורים
-
לַמְנַצֵּחַ עַל הניגון שחיבר יְדוּתוּן, מראשי המשוררים במקדש, ושמא זהו כינוי לכלי נגינה שיוחס לידותון , מִזְמוֹר לְדָוִד.
-
אַךְ, רק אֶל אֱלֹֹהִים דּוּמִיָּה, שותקת בהקשבה ובציפייה נַפְשִׁי, כי מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי.
-
אַךְ הוּא ולא אחר צוּרִי, תוקפּי וִישׁוּעָתִי, מִשְׂגַּבִּי, מעוז ומפלט לי ש לֹא אֶמּוֹט, אתמוטט בעת צרה רַבָּה, או: שלא אתמוטט הרבה. פנייה לרשעים:
-
עַד אָנָה, עד מתי תְּהוֹתְתוּ, תתנפלו או תאיימו עַל אִישׁ; תְּרָצְּחוּ, תהיו רוצחים כֻלְּכֶם, אם בפועל ממש או מבחינת רצונכם?! מסוכן להיות במחיצתכם כְּקִיר נָטוּי, שעלול ליפול בכל רגע, ו גָדֵר הַדְּחוּיָה, המטה ליפול.
-
אַךְ מִשְֹּאֵתוֹ, מהתנשאותו של אדם בעלותו לגדולה, אותם שונאים יָעֲצוּ לְהַדִּיחַ, לסלק, להפיל; וכשאינם יכולים להילחם בו בגלוי, יִרְצוּ כָזָב, הם בוחרים בשקרים. בְּפִיו, בפיותיהם, כלפי חוץ, יְבָרֵכוּ, ואילו בְקִרְבָּם יְקַלְלוּ. סֶלָה.ושוב:
-
אַךְ לֵאלֹֹהִים דּוֹמִּי, עמדי וצפי, נַפְשִׁי, כִּי מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי.
-
אַךְ הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי, מִשְׂגַּבִּי שהודות לו לֹא אֶמּוֹט.
-
עַל, בגלל אֱלֹֹהִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי. הוא המושיע אותי והמעניק לי חיים ומקום בעולם, והוא צוּר עֻזִּי, מקור התוקף שלי. מַחְסִי בֵּאלֹֹהִים.
-
בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת, עָם. רק עליו אפשר לסמוך. שִׁפְכוּ לְפָנָיו את לְבַבְכֶם. ספרו לו את שמציק לכם, כי רק אֱלֹֹהִים הוא מַחֲסֶה לָּנוּ. סֶלָה.
-
אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם. הם חולפים מהר מאוד, ואין לבטוח בהם. כָּזָב, שווא ושקר הם בְּנֵי אִישׁ. אם באים לשקול את שוויים בְּמֹאזְנַיִםלַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד, כולם יחד קלים מהבל. הכף שעליה בני האדם תעלה וכף ההבל תכריע.
-
אַל תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק, ניצול ושוד, וּבְגָזֵל אַל תֶּהְבָּלוּ. אין לבנות את החיים על גזל, לא רק משום שהוא אינו מוסרי ואסור, אלא גם משום שהוא הבל ואי –אפשר לסמוך עליו. חַיִל, עושר כִּי יָנוּב, שלכאורה הוא מניב פֵּרות אַל תָּשִׁיתוּ, תשימו אליו לֵב, כי הוא זמני, וסופו להשחית את בעליו ולעבור מן העולם. כל הדברים הללו הם צו עליון
-
אַחַת דִּבֶּר אֱלֹֹהִים כשציווה עלינו ללכת בדרכיו, שְׁתַּיִם, שתי פנים זוּ, אשר שָׁמָעְתִּי: צד החיוב, לעשות את רצון ה' לנהוג בדרך הטוב; וצד השלילה, שלא לעשות את ההפך. תמציתה של התורה היא סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, כִּי עֹז לֵאלֹֹהִים. בידו הכוח, ולכן כדאי שדבריו ינחו אותנו.
-
ונוסף על כך, לְךָ, אֲדֹנָי, חָסֶד, אתה הוא הנותן והמשפיע לעולם, כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ, אם רע ואם טוב.
פסוקים
-
למנצח על־ידותון מזמור לדוד
-
אך אל־אלהים דומיה נפשי ממנו ישועתי
-
אך־הוא צורי וישועתי משגבי לא־אמוט רבה
-
עד־אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה
-
אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב בפיו יברכו ובקרבם יקללו־סלה
-
אך לאלהים דומי נפשי כי־ממנו תקותי
-
אך־הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט
-
על־אלהים ישעי וכבודי צור־עזי מחסי באלהים
-
בטחו בו בכל־עת עם שפכו־לפניו לבבכם אלהים מחסה־לנו סלה
-
אך הבל בני־אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד
-
אל־תבטחו בעשק ובגזל אל־תהבלו חיל כי־ינוב אל־תשיתו לב
-
אחת דבר אלהים שתים־זו שמעתי כי עז לאלהים
-
ולך־אדני חסד כי־אתה תשלם לאיש כמעשהו
פסוקים מנוקד
-
לַמְנַצֵּחַ עַל־יְדוּתוּן מִזְמוֹר לְדָוִד׃
-
אַךְ אֶל־אֱלֹהִים דּוּמִיָּה נַפְשִׁי מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי׃
-
אַךְ־הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא־אֶמּוֹט רַבָּה׃
-
עַד־אָנָה תְּהוֹתְתוּ עַל אִישׁ תְּרָצְּחוּ כֻלְּכֶם כְּקִיר נָטוּי גָּדֵר הַדְּחוּיָה׃
-
אַךְ מִשְּׂאֵתוֹ יָעֲצוּ לְהַדִּיחַ יִרְצוּ כָזָב בְּפִיו יְבָרֵכוּ וּבְקִרְבָּם יְקַלְלוּ־סֶלָה׃
-
אַךְ לֵאלֹהִים דּוֹמִּי נַפְשִׁי כִּי־מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי׃
-
אַךְ־הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא אֶמּוֹט׃
-
עַל־אֱלֹהִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי צוּר־עֻזִּי מַחְסִי בֵּאלֹהִים׃
-
בִּטְחוּ בוֹ בְכָל־עֵת עָם שִׁפְכוּ־לְפָנָיו לְבַבְכֶם אֱלֹהִים מַחֲסֶה־לָּנוּ סֶלָה׃
-
אַךְ הֶבֶל בְּנֵי־אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד׃
-
אַל־תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק וּבְגָזֵל אַל־תֶּהְבָּלוּ חַיִל כִּי־יָנוּב אַל־תָּשִׁיתוּ לֵב׃
-
אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם־זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים׃
-
וּלְךָ־אֲדֹנָי חָסֶד כִּי־אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ׃