תהילים-פרק-68
ספר
מקבץ
ביאורים
-
לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר.המזמור נפתח באזכור פסוק מהתורה על מסעות ארון הקודש במדבר
-
יָקוּם אֱלֹהִים, יָפוּצוּ אוֹיְבָיו, וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו.
-
כְּהִנְדֹּף, כמו שמתנדף ומתפוגג עָשָׁן, כך תִּנְדֹּף, ה', את הרשעים ; כְּהִמֵּס, כמו שנמס ומאבד את צורתו דּוֹנַג, שעווה מִפְּנֵי אֵשׁ, כך יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹֹהִים.
-
וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ, יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹֹהִים וְיָשִׂישׂוּ, יצהלו בְשִׂמְחָה. נראה שהששון הוא ביטוי חיצוני של השמחה.
-
שִׁירוּ לֵאלֹֹהִים, זַמְּרוּ ל שְׁמוֹ, סֹלּוּ, הרימו קול, או: רוממו, שבחו לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, במרומים, כינוי לה' שהודו ושליטתו ניכרים בשמים. שירו והללו בְּמי ש יָהּ שְׁמוֹ. זהו אחד מן השמות הקדושים הנזכר פעמים אחדות בשירי ניצחון והלל, וְעִלְזוּ לְפָנָיו.השיר מביע צדדים שונים של התגלות ה' :
-
אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת, אֱלֹהִים השוכן בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ. אף שהוא עליון ונשגב, הוא חס ומגן על קטני ארץ.
-
אֱלֹֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מצרף את האנשים הבודדים זה לזה כדי שיבנו לעצמם בית. הוא גם מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, בזמן כשר ומתאים, או: בשמחה והתעוררות הנפש. אַךְ כיוון שה' משגיח על כל פרט ופרט בעולם, סוֹרְרִים, המרדנים הושלכו ממקום יישוב ו שָׁכְנוּ צְחִיחָה, במקום יבש. באופן שונה התגלה ה' ביציאת מצרים ובמתן תורה:
-
אֱלֹֹהִים, בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ, כשהוצאתם ממצרים ונגלית להם באמצעות עמוד אש ועמוד הענן, בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן, במדבר. סֶלָה, הייתה זו התגלות רבת עצמה
-
אֶרֶץ רָעָשָׁה, רעדה, אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מים מִפְּנֵי מוראו של אֱלֹֹהִים. זֶה הר סִינַי אשר רעד כולו כמסופר, מִפְּנֵי אֱלֹֹהִים, אֱלֹֹהֵי יִשְׂרָאֵל.והופעה אלוקית אחרת, שיש בה גם רגיעה ומנוחה:
-
גֶּשֶׁם נְדָבוֹת, של נדיבוּת וברכה תָּנִיף, אתה נושא הנה והנה, אֱלֹֹהִים. בגשם הנדבות את נַחֲלָתְךָ, ארצך, או: אומתך וְנִלְאָה, העייפה בנדודיה ובצימאונה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ, מקיים.
-
חַיָּתְךָ, בני עדתך, שאתה מחיה ומשקה אותם, יָשְׁבוּ בָהּבנחלה. תָּכִין אותה בְּטוֹבָתְךָ, במידת טובך לֶעָנִיעם ישראל, אֱלֹֹהִים.
-
אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר, פקודה, גזרת ניצחון וישועה, ואז מקהלות הנשים הַמְבַשְֹּרוֹת על הניצחון יהיו צָבָא, המון רָב, מפאת גודלו של הניצחון, וכך הן ישירו :
-
מַלְכֵי צְבָאוֹת, המלכים העומדים בראש הצבא יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן, קופצים ובורחים. לאחר בריחתו ההמונית של האויב, הכול באים לקחת משהו מן השלל, וגם נְוַת בַּיִת, אשה היושבת בביתה ובאופן סמלי, ישראל השוכנים בנחלתם יוצאת ו תְחַלֵּק שָׁלָל. והמשך הבשורה לישראל:
-
אִם, אכן תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם, ליד מקום מרבץ הצאן. הגיע זמן שלום, שבו אפשר לשכב בשלווה בחוץ. אַת, כנסת ישראל היפה משולה ליונה בעלת כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה, מכוסות בַכֶּסֶף. נוצות היונה בורקות כמו כסף. וְאֶבְרוֹתֶיהָ, כנפיה מכוסות ומבהיקות בִּירַקְרַק חָרוּץ, בצבעי הזהב.
-
בְּפָרֵשׂ, כאשר מפריד ושובר שַׁדַּישם ה' המבטא גבורה ושידוד מערכות, את כוחם של ה מְלָכִים, בָּהּ בעת תַּשְׁלֵג, יוריד ה' שלג בְּצַלְמוֹן, שם הר, או: באפלה.
-
הַר אֱלֹֹהִים, הר גבוה וגדול הַר בָּשָׁן, הַר גַּבְנֻנִּים, שאינו חלק אלא מלא בליטות הַר בָּשָׁן.
-
לָמָּה תְּרַצְּדוּן, תרעדו, תקפצו, הָרִים גַּבְנֻנִּים?! והתשובה: מכיוון שיש הר אחד שהוא הָהָר ש חָמַד אֱלֹֹהִים לְשִׁבְתּוֹ, לשבת בו. זהו הר סיני, או הר המוריה, אַף ה' יִשְׁכֹּן עליו לָנֶצַח. ובהמשך לתיאור ההתגלות בסיני:
-
רֶכֶב אֱלֹֹהִים רִבֹּתַיִם, רבבות רבבות של מרכבות. כך מתואר המחנה הלא –חומרי של הקדוש ברוך הוא, אף יש בו אַלְפֵי שִׁנְאָן, כינוי למלאך, או: מחנה. אֲדֹנָי בָםבתוך המחנות הללו. הר סִינַי בַּקֹּדֶשׁ, הוא מרכזה של כל ההתרחשות הזאת. ומכאן לתיאור ה' כאיש מלחמה העומד בראש צבאותיו:
-
עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שָׁבִיתָ שֶּׁבִי, לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, מבני אדם, או: בני אדם שהמנצח לוקח לעצמו. וְאַף ה סוֹרְרִים נכנעו לִשְׁכֹּן, שישכון, שישלוט בהם יָהּ אֱלֹֹהִים.
-
בָּרוּךְ אֲדֹנָי אשר יוֹם יוֹם יַעֲמָס, מעניק את צרכינו לָנוּ, הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ. סֶלָה.
-
הָאֵל לָנוּ הוא אֵל לְמוֹשָׁעוֹת, שמושיע ועוזר, ומן הצד האחר, לאלוהים אֲדֹנָילַמָּוֶת תֹּצָאוֹת, מעברים, פתחים. לה' דרכים שונות להביא מוות על אלה שאינם נכנעים לו.
-
אַךְ, אכן אֱלֹהִים המדומה לאיש מלחמה יִמְחַץ את רֹאשׁ אֹיְבָיו, ואת ה קָדְקֹד המצמיח שֵׂעָר של האויב אשר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו, הנוהג במעשי אשמה.
-
אָמַר אֲדֹנָי: מִבָּשָׁן אָשִׁיב את מי שתעה והרחיק ללכת עד שם. אָשִׁיב את הטובעים אפילו מִמְּצֻלוֹת יָם. אולי יש בכך גם רמז לקריעת ים סוף.
-
לְמַעַן תִּמְחַץ, תדרוס, ישראל, רַגְלְךָ בְּדָם האויבים, לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ, מנת חלקוֹ. דם רב של האויבים נשפך עד שגם לשון הכלבים תקבל את חלקה. שבחו של ה' מפי עמו:
-
רָאוּ את הֲלִיכוֹתֶיךָ, הופעתך, דרכיך והנהגתך, אֱלֹֹהִים, הֲלִיכוֹת אֵלִי שהוא מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ, המלך הקדוש.
-
קִדְּמוּ שָׁרִים, הבאים בראש לקבלת הפנים ומשמיעים דברי שיר במלים, ו אַחַר כך הולכים ה נֹגְנִים בכלי הנגינה, בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת, מתופפות. כל אלה מקדמים יחד את פני המלך המנצח בשירה המלוּוה בתזמורת ובתופים.
-
בְּמַקְהֵלוֹת, בתוך עם רב, בציבור בָּרְכוּ את אֱלֹֹהִים אֲדֹנָי, ברכוהו מִמְּקוֹר, ממעיין החיים של יִשְׂרָאֵל.
-
שָׁםבמקום השירה בִּנְיָמִן, השבט ה צָעִיר בבני יעקב, שהוא גם שבט קטן, רֹדֵם, השולט בהם, המנצח על הכול; שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם, בקהלם, או: בפארם; ולשם באים גם שָׂרֵי זְבֻלוּן ו שָׂרֵי נַפְתָּלִי. כל ישראל מקצה לקצה. ופנייה לישראל ולמלכו:
-
צִוָּה אֱלֹֹהֶיךָ את עֻזֶּךָ, שיהיה לך עוז. ובקשה מה': עוּזָּה, אֱלֹֹהִים, גלה את עוזך זוּ, אשר פָּעַלְתָּ לָּנוּ,
-
מֵהֵיכָלֶךָ שמ עַל יְרוּשָׁלִָם. לְךָ ולמקדשך יוֹבִילוּ מְלָכִים של אומות אחרות שָׁי.
-
גְּעַר חַיַּת קָנֶה, חיות רעות המסתתרות בסבך הקנים, עֲדַת אַבִּירִים, סוסים, סוסי פרשים העוברים בְּעֶגְלֵי עַמִּים, בתוך העמים הבורחים כעגלים קטנים מפני הדהרה, שכל אחד מהם מִתְרַפֵּס, מנסה להתרצות ולהתחנן על נפשו בְּרַצֵּי, חתיכות, או: מתנות ריצוי של כָסֶף. ה' בִּזַּר, יפזר את ה עַמִּים ש קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ, ולכן יישארו רק אלה שנכנעו:
-
יֶאֱתָיוּ, יבואו חַשְׁמַנִּים, שרים וגדולי המלוכה מִנִּי מִצְרָיִם, ארץ כּוּשׁ, תָּרִיץ, יביאו מהר יָדָיו מתנות לֵאלֹֹהִים.
-
מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, שִׁירוּ לֵאלֹֹהִים, זַמְּרוּ אֲדֹנָי. סֶלָה.
-
לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, ה' הגבוה ומנושא מעל ומעבר לכל המציאות המוכרת. הֵן יִתֵּן, הנותן בְּקוֹלוֹ, ומשמיע בעולם קוֹל עֹז.
-
תְּנוּ, שבחו את ה עֹז לֵאלֹֹהִים, של אלוקים ש עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ. באמצעות ישראל אלוקים מראה את גדולתו, וְעֻזּוֹ ניכר בַּשְּׁחָקִים, בשמים.
-
נוֹרָא, מי שיראים ממנו, נשגב אתה אֱלֹֹהִים, מִמִּקְדָּשֶׁיךָ, מקום ההתגלות או מקורה. אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא ה נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם. בָּרוּךְ אֱלֹֹהִים.
פסוקים
-
למנצח לדוד מזמור שיר
-
יקום אלהים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו
-
כהנדף עשן תנדף כהמס דונג מפני־אש יאבדו רשעים מפני אלהים
-
וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה
-
שירו לאלהים זמרו שמו סלו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו
-
אבי יתומים ודין אלמנות אלהים במעון קדשו
-
אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אך סוררים שכנו צחיחה
-
אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה
-
ארץ רעשה אף־שמים נטפו מפני אלהים זה סיני מפני אלהים אלהי ישראל
-
גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה
-
חיתך ישבו־בה תכין בטובתך לעני אלהים
-
אדני יתן־אמר המבשרות צבא רב
-
מלכי צבאות ידדון ידדון ונות בית תחלק שלל
-
אם־תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ
-
בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון
-
הר־אלהים הר־בשן הר גבננים הר־בשן
-
למה תרצדון הרים גבננים ההר חמד אלהים לשבתו אף־יהוה ישכן לנצח
-
רכב אלהים רבתים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש
-
עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכן יה אלהים
-
ברוך אדני יום יום יעמס־לנו האל ישועתנו סלה
-
האל לנו אל למושעות וליהוה אדני למות תוצאות
-
אך־אלהים ימחץ ראש איביו קדקד שער מתהלך באשמיו
-
אמר אדני מבשן אשיב אשיב ממצלות ים
-
למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאיבים מנהו
-
ראו הליכותיך אלהים הליכות אלי מלכי בקדש
-
קדמו שרים אחר נגנים בתוך עלמות תופפות
-
במקהלות ברכו אלהים יהוה ממקור ישראל
-
שם בנימן צעיר רדם שרי יהודה רגמתם שרי זבלון שרי נפתלי
-
צוה אלהיך עזך עוזה אלהים זו פעלת לנו
-
מהיכלך על־ירושלם לך יובילו מלכים שי
-
גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים מתרפס ברצי־כסף בזר עמים קרבות יחפצו
-
יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים
-
ממלכות הארץ שירו לאלהים זמרו אדני סלה
-
לרכב בשמי שמי־קדם הן יתן בקולו קול עז
-
תנו עז לאלהים על־ישראל גאותו ועזו בשחקים
-
נורא אלהים ממקדשיך אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם ברוך אלהים
פסוקים מנוקד
-
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר׃
-
יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו׃
-
כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי־אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים׃
-
וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה׃
-
שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃
-
אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ׃
-
אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה׃
-
אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה׃
-
אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף־שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
-
גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ׃
-
חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ־בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים׃
-
אֲדֹנָי יִתֶּן־אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב׃
-
מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל׃
-
אִם־תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ׃
-
בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן׃
-
הַר־אֱלֹהִים הַר־בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר־בָּשָׁן׃
-
לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף־יְהוָה יִשְׁכֹּן לָנֶצַח׃
-
רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ׃
-
עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים׃
-
בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס־לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה׃
-
הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵיהוִה אֲדֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת׃
-
אַךְ־אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו׃
-
אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם׃
-
לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ׃
-
רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ׃
-
קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת׃
-
בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל׃
-
שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי׃
-
צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ׃
-
מֵהֵיכָלֶךָ עַל־יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי׃
-
גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי־כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ׃
-
יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים׃
-
מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה׃
-
לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי־קֶדֶם הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז׃
-
תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל־יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים׃
-
נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים׃
מקומות
-
ירושלים
ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.
-
כוש
-
ישראל
-
בשן
אזור נרחב המכוסה בסלעי בזלת, ממזרח לירדן ומצפון לירמוך, הכולל את רמת הגולן ודרום סוריה.
בבשן ישנם שטחים נרחבים הראויים לחקלאות בעל ואזורים אחרים הראויים למרעה.