תהילים-פרק-69

ביאורים

• לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים, אולי זהו שמו של כלי נגינה בעל שישה מיתרים, לְדָוִד.

• הוֹשִׁיעֵנִי, אֱלֹֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ, ע ד צוואר; עד מקום הנשימה; או: עד שהנפש איננה יכולה להישאר עוד בגוף. אני עומד לטבוע.

• טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה, טי ט עמוק, וְהבוץ עמוק כל כך עד ש אֵין לרגלי מָעֳמָד, מקום עמידה, קרקע מוצקה. בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם, אני טובע וְאיני יכול לשחות כי שִׁבֹּלֶת, זרם עז, מערבולת שְׁטָפָתְנִי.

• יָגַעְתִּי בְקָרְאִי להצלה ; נִחַר, יבש גְּרוֹנִי מרוב צעקות שאין להן מענה ; כָּלוּ עֵינַי בזמן הממושך שאני מְיַחֵל לֵאלֹֹהָי ומחפש פתח הצלה.

• רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שׂנְאַי חִנָּם. אני מוקף באויבים רבים השונאים אותי בלי סיבה. עָצְמוּ, גברו ורבו מַצְמִיתַי, הרוצים לאבדני, אֹיְבַי שהם אנשי שֶׁקֶר, הטופלים עלי תואנות שווא, ובגללן את אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב, אאלץ ‘להשיב'. וכאן מתחנן המשורר, המודע לחסרונותיו:

• אֱלֹֹהִים, אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי, את חטאי שנבעו מרוח שטות, וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ, נסתרו. איני יכול, ואף איני רוצה, להעלים אותן ממך.

• אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ, אֲדֹנָי אלוהים צְבָאוֹת. אַל יִכָּלְמוּ, יתביישו בִי מְבַקְשֶׁיךָ, אלה המחפשים אותך, אֱלֹֹהֵי יִשְׂרָאֵל,

• כִּי אני קשור אליך בכל חיי עָלֶיךָ, בגללך, כיוון שאני קשור אליך, נָשָׂאתִי חֶרְפָּה, כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי. הדרך שהלכתי בה לא הייתה מקובלת, והיא הפרידה ביני לבין אנשים אחרים

• מוּזָר הָיִיתִי אפילו לְאֶחָי, וְנחשבתי נָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי. ומכיוון שאפילו בני משפחתי ראו בי זר ומוזר, הייתי בודד לחלוטין.

• כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי, קינאתי למקדשך, ובשל כך חֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ, הקללות של מקלליך נָפְלוּ עָלָי. מחמת עיסוקי ודברי נעשיתי מזוהה אתך. וכיוון שכך, כאשר הם יצאו נגדך, הייתי המטרה לקללותיהם

• וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם, נַפְשִׁי, נפשי בוכה וצמה, או: בכיתי על נפשי. וַ תְּהִי בכייתי לַחֲרָפוֹת לִי.

• וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק לאות סיגוף וצער, וָאֱהִי, נעשיתי לָהֶםלשונאי לְמָשָׁל, דוגמה ללעג.

• יָשִׂיחוּ בִי, עלי יֹשְׁבֵי שָׁעַר, הנכבדים היושבים בשער העיר. ירננו על חריגותי ומוזרותי, והפכתי ל נְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר. גם בפי פשוטי העם אהפוך נושא לבדיחות ולשירים כטוב לבם בשכר.

• וַאֲנִי, תְפִלָּתִי לְךָ, ה', שתהיה זו עֵת רָצוֹן. אֱלֹֹהִים, בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, במידת נאמנותך להושיע, או: הושיעני בישועתך הקיימת לעד.

• הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה בו, אִנָּצְלָה מִשֹּנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם.

• אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת, זרם עז של מַיִם ותשליכני למרחוק, וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר, תסגור עָלַי בְּאֵר שטבעתי בה את פִּיהָ, עד שלא אוכל להיחלץ ממנה.

• עֲנֵנִי, ה', כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי להצילני.

• וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ, ממני, כִּי צַר לִי, אני סובל. מַהֵר עֲנֵנִי, כי לא אוכל להחזיק מעמד זמן רב.

• קָרְבָה, התקרב נא אֶל נַפְשִׁי ו גְאָלָהּ; לְמַעַן, בגלל אֹיְבַי, שאתה יודע שאינם רק אויבי, אלא הם גם אויביך, פְּדֵנִי, הצל אותי מן הצרה.

• אַתָּה יָדַעְתָּ את חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי שאויבי שופכים עלי, שהרי נֶגְדְּךָ, ידועים לך כָּל צוֹרְרָי, שונאי והמעשים שהם מעוללים לי.

• חֶרְפָּה שָׁבְרָה את לִבִּיוָאָנוּשָׁה, ובעטיה נעשיתי חולה אנוש. וָאֲקַוֶּה לָנוּד, שלפחות יהיה מי שינוד בראשו וישתתף בצערי וָאַיִן, ואקווה לַמְנַחֲמִיםוְלֹא מָצָאתִי.

• וַיִּתְּנוּ האנשים שסביבי בְּבָרוּתִי, במאכלי רֹאשׁ, עשב מר ורעיל, וְלִצְמָאִי, כשאני צמא יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ, כדי להגביר את תחושת הצימאון שלי. במצוקתו וצערו מבקש המשורר לקלל את אויביו:

• יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח, מלכודת. וְלִשְׁלוֹמִים, הדברים שהם עושים לשלום ושלווה; השולחן שהם עורכים לשלום; או: הדברים השלמים שלהם, ייהפכו לְמוֹקֵשׁ, תקלה, מחמת שמחתם לאידי .

• תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת, וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד, ערער כדי שייכשלו ולא יהיה להם מעמד.

• שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ, כעסך יַשִֹּיגֵם ויענישם.

• תְּהִי טִירָתָם, מבצרם נְשַׁמָּה, שממה; בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב.שוב הוא מסביר מדוע הוא אומר דברים קשים אלה:

• כִּי אַתָּה יודע שאת האיש אֲשֶׁר הִכִּיתָאותי, המיוסר רָדָפוּ, וְאֶל, על מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ, פגועיך הם יְסַפֵּרוּ כעניין שיש להתענג עליו. אני ומכותי שלך, ועל מעשיך שלך הם לועגים.

• תְּנָה, הוסף להם עָוֹן עַל עֲוֹנָם. צרף גם את עוון הנאתם מפגיעתם בי על שאר עוונותיהם, וְאַל יָבֹאוּ, ייכנסו בְּצִדְקָתֶךָ, שהרי אתה מרחם על הכול.

• יִמָּחוּ אויבי מִסֵּפֶר חַיִּים, וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ, אלא ייכתבו בספרם של רשעים.

• וַאֲנִי, לעומת זאת, עָנִי וְכוֹאֵב כעת. יְשׁוּעָתְךָ, אֱלֹֹהִים, היא תְּשַׂגְּבֵנִי, תיתן לי כוח והצלחה.

• אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹֹהִים בְּשִׁיר, וַאֲגַדְּלֶנּוּ, אפאר את שמו בְתוֹדָה.

• וְתִיטַב שירתי, או: מנחתי הדלה לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן, בעל קרניים מַפְרִיס, בעל פרסות גדולות. אף שאני יכול לתת רק מתנה קטנה, היא תיחשב בעיניך יותר משור גדול ומושלם.

• רָאוּ עֲנָוִים את ישועתי ו יִשְׂמָחוּ, כי אני להם דוגמה ומופת. אף דֹּרְשֵׁי אֱלֹֹהִים, רְאו וִיחִי לְבַבְכֶם. ישועתי באלוקים מעוררת תקווה ונחמה לכל דורשיו

• כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים, עניים ה', אף שאין בידם לנדור או להקדיש לו מתנות, וְאֶת אֲסִירָיו, שאפילו חופש אין להם, לֹא בָזָה, והוא גואל ומושיע אותם. ולסיום, תהילה של כל הברואים:

• יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, יַמִּים וְכָל רֹמֵשׂ, המתנועע, כל החי בָּם,

• כִּי אֱלֹֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה שנחרבו, וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ,

• וְזֶרַע עֲבָדָיו, ישראל יִנְחָלוּהָינחלו את ציון, וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ הם אלה ש יִשְׁכְּנוּ בָהּ.