שיר השירים-פרק-3

ביאורים

• עַל־מִשְְְׁכָּבִי – שכפי הנראה בהמשך אינו בית ההורים, בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְְְׁתִּי, רציתי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְְְשִׁי. בִּקַּשְְְׁתִּיו – וְְלֹא מְְצָאתִיו. הוא לא נמצא בקרבת מקום. אחת המשמעויות הסמליות של התיאור היא של הנפש המבקשת את ה' בזמנים של בדידות וקושי, ומגלה שהוא איננו קרוב.

• אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְְבָה בָעִיר, בַּשְְּׁוָקִים וּבָרְְחֹבוֹת, אֲבַקְְְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְְְשִׁי, שמא הוא נמצא בחוצות העיר. אך שוב – בִּקַּשְְְׁתִּיו וְְלֹא מְְצָאתִיו.

• מְְצָאוּנִי הַשֹּׁמְְרִים הַסֹּבְְבִים בָּעִיר. מדובר בעיר מסודרת, כנראה ירושלים, שיש בה לא רק שווקים ורחובות אלא גם משמר מסייר. בשלב השני היא שואלת את מי שאמורים לדעת: אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְְְשִׁי רְְאִיתֶם? כנראה גם תשובתם שלילית.

• כִּמְְְעַט שֶׁעָבַרְְְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְְְשִׁי. אחרי שלושה ניסיונות מייאשים – הוא איננו בבית, אין היא מוצאת אותו ברחוב, וגם אלו שאמורים לדעת את המתרחש אינם יודעים היכן הוא – רק אז מצאתי אותו. אֲחַזְְְתִּיו וְְלֹא אַרְְְפֶּנּוּ, עַד־שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל־בֵּית אִמִּי וְְאֶל־חֶדֶר הוֹרָתִי. שלא כמו במקומות אחרים בשיר, שבהם מבטאים הבית והמיטה תשוקה או אהבה, כאן נראה שהבית מבטא קרבה נפשית ומשפחתיות. מבחינת החוויה הפנימית הנפש מחפשת את מושא אהבתה על מנת להחזיר אותו אל נקודת הראשית, אל היחסים הפשוטים. בית האם וחדר ההורה הוא מקום ראשית החיים ומקום הגידול הראשוני והפשוט, לכן שם ייבנה הקשר. במובן הסמלי של עם ישראל בין העמים, החזרה אל בית האם רומזת לשיבה לארץ, ובמובן הרוחני – לשיבה אל ה'. הבה נחזור שוב למצב הקודם, בלי חוויות מיוחדות אבל יחד. ושוב חוזרת האזהרה:

• הִשְְְׁבַּעְְְתִּי אֶתְְְכֶם, בְְּנוֹת יְְרוּשָׁלִַם, בִּצְְְבָאוֹת אוֹ בְְּאַיְְְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם־תָּעִירוּ וְְאִם־תְְּעוֹרְְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְְְפָּץ. כאמור, לאהבה יש מהלך התפתחות טבעי, וצריך להניח לה לצמוח בעצמה בזמנה הראוי. יש בשיר ביטויים אחרים של געגועים עזים או של תשוקה גדולה, אבל כאן המגמה הפוכה: הניחו לאהבה לבוא מאליה, ואל תלבו אותה מוקדם מדי. העניין פותח בשבח הבת העולה מן המדבר, אולי לקראת מפגש עם החתן, ועובר לתאר את חופתו המפוארת של שלמה המלך ועטרתו. לשאלה מה מקומו של המלך שלמה כאן אין פתרון חד – משמעי. ייתכן שהדוד העלום אינו אלא המלך שלמה עצמו, ועד כה הילך ברחובות ירושלים כאלמוני וחיזר אחר עלמה כלשהי שאינה יודעת את זהותו. לחלופין, אפשר שהמלך שלמה נזכר כאן רק כרקע לסיפור. כדי להדגיש את פשטות חייהם ואהבתם של הדוד והרעיה הירושלמים, מובאת תמונת הרקע של שלמה המולך בירושלים, והוא מוקף שמירה, הוד והדר. ברובד אחר קראו חזל את ‘שלמה' הנזכר בשיר השירים ככינוי למלך העליון, הקדוש ברוך הוא, אשר עומד, גם הוא, ברקעה של ההתרחשות.

• מִי זֹאת עֹלָה מִן־הַמִּדְְְבָּר כְְּתִימְְרוֹת עָשָׁן, כעמודי עשן זקופים, הנראים במדבר ממרחק?! אלא שאם לעשן יש גם צדדים שליליים, היא מְְקֻטֶּרֶת, מבושמת ב מֹר וּלְְְבוֹנָה, בשמים בעלי ריח עז, ו מִכֹּל מיני אַבְְְקַת, בשמים כתושים של רוֹכֵל. הרוכלים העוברים ממקום למקום בימי קדם וגם בדורות מאוחרים היו מספקים לנשים תמרוקים ותכשיטים. כאן מתרחשת קפיצה. המלך שלמה, שעד כה נזכר מפורשות רק בכותרת השיר, מתואר כאן כחלק מהסיפור, כמלך היושב בתוך עמו:

• הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְְְׁלֹמֹה, שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, לאו דווקא סמוך למיטה ממש אלא בעמדות שמירה במעגלים שונים, מִגִּבֹּרֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְְלֻמְְּדֵי מִלְְְחָמָה, אִישׁ חַרְְְבּוֹ עַל־יְְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת. ישנם פחדים אפילו למעלה מעלה אצל המלך שלמה, ולכן השומרים מקיפים את מיטתו. אין זה רק משמר כבוד לתפארת המלכות; הגיבורים מגנים על המלך שלמה מפני התקפת פתע לילית.

• אַפִּרְְְיוֹן, מיטה מפוארת, חופה, עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְְּבָנוֹן.

• עַמּוּדָיו, רגלי האפריון עָשָׂה כֶסֶף, רְְפִידָתוֹ, ריפודו מ זָהָב, ו מֶרְְְכָּבוֹ, מקום מושבו המוגבה עשוי אַרְְְגָּמָן, אריג צבוע יקר ערך. את האפריון של שלמה שמרו מהתקרבותם של זרים מן החוץ, אך תּוֹכוֹ רָצוּף, ממולא ב אַהֲבָה מִבְְּנוֹת יְְרוּשָׁלִָם, המגיעות אל מיטתו של המלך שלמה.

• צְְאֶינָה וּרְְְאֶינָה, בְְּנוֹת צִיּוֹן, המסמלות כאן את קהל הנוכחים ואת מציאות החיים שמסביב. לכו והביטו בַּמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְְּרָה־לּוֹ אִמּוֹ בְְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְְְיוֹם שִׂמְְְחַת לִבּוֹ.