זכריה-פרק-13

ביאורים

  • בַּיּוֹם הַהוּא, יום הגאולה, יִהְְְיֶה מָקוֹר של מים נִפְְְתָּח לְְבֵית דָּוִיד וּלְְְיֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִָם. עתיד להיבקע מעיין בירושלים, והוא ישמש לטהרה – לְְחַטַּאת וּלְְְנִדָּה. כאמור בתורה, טמאי מת מיטהרים על ידי הזאת מים חיים, מֵי נִדָּה, שיש בהם אפר פרה אדומה הנקראת גם חַטָּאת.

  • וְְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת, אַכְְְרִית, אשמיד אֶת־שְְׁמוֹת הָעֲצַבִּים, הא לילים מִן־הָאָרֶץ, וְְלֹא יִזָּכְְרוּ עוֹד. באותם זמנים עבודה זרה הייתה נוכחת בעולם וגם מי שלא עבדו לה הכירו את שמות האלילים. זכריה מנבא שלעתיד לבוא יחדלו מלהאמין בהם, והם יאבדו את משמעותם, ייעלמו מן העולם ויישכחו. וְְגַם אֶת־הַנְְּבִיאִים, את כוח הנבואה – נבואת השקר שתיעלם עם העבודה הזרה ועם רוח הטומאה. וְְאֶת־רוּחַ הַטֻּמְְְאָה אַעֲבִיר מִן־הָאָרֶץ. ייתכן שבמקביל לאלה גם הנבואה בכללה, אף של נביאי אמת, לא תהיה כבר נושא לענות בו.

  • וְְהָיָה כִּי־יִנָּבֵא אִישׁ עוֹד, מי שפתאום תנוח עליו הרוח ויתחיל להתנבא, וְְאָמְְרוּ אֵלָיו אָבִיו וְְאִמּוֹ יֹלְְדָיו, הקרובים אליו ביותר : לֹא תִחְְְיֶה, כִּי שֶׁקֶר דִּבַּרְְְתָּ בְְּשֵׁם ה'. מכיוון שהנבואה תיפסק, המתנבא ייתפס כאדם לא הגון, ואפילו מסוכן. בימי הבית הראשון פעלו גם נביאי שקר לצד נביאי אמת, ולמרות שלא הכול קיבלו את דבריהם, הנבואה הייתה מכובדת בעיני כול. לעומת זאת בעתיד – וּדְְְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְְאִמּוֹ יֹלְְדָיו בְְּהִנָּבְְאוֹ, משום שנעשה נביא.

  • וְְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְְְיֹנוֹ בְְּהִנָּבְְאֹתוֹ. הנביאים יתביישו בחזיונותיהם הנבואיים, והנבואה תיתפס כמביכה. וְְלֹא יִלְְְבְְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר, בגד חריג בפשטותו שנהגו הנביאים ללבוש. הם כבר לא ילבשו אותה לְְמַעַן כַּחֵשׁ, כדי להכחיש ולהסתיר את היותם נביאים.

  • וְְאָמַר: לֹא נָבִיא אָנֹכִי, אלא אִישׁ־עֹבֵד אֲדָמָה, חקלאי פשוט אָנֹכִי, כִּי־אָדָם הִקְְְנַנִי מִנְְּעוּרָי, קנו אותי לעבוד במקנה וברכוש עוד כשהייתי צעיר. לא רק שהנביא, איש הרוח ובעל החזון, לא ירצה לנבא, הוא אף יכחיש שהיה אי – פעם נביא.

  • וְְאָמַר אֵלָיו אדם אחר : מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ? לעתים במהלך הנבואה היו נביאי השקר משתוללים, מתגודדים ואולי גם מכים את עצמם. כשיראו עליו סימני הכאה, ישאלו אותו: אם אתה אדם פשוט, מדוע טבועים בגופך סימנים כאלה? וְְאָמַר הנביא בתגובה : אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְְאַהֲבָי, בביתם של ידידים.

  • חֶרֶב, מלחמה או מגפה, עוּרִי, התעוררי עַל־רֹעִי, המנהיג שלי והענישי אותו, וְְעַל־גֶּבֶר עֲמִיתִי, על האנשים הגדולים, שהם חברַי כביכול, נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת. הַךְְְ אֶת־הָרֹעֶה, וּתְְְפוּצֶיןָ, יתפזרו הנה והנה הַצֹּאן בלא מנהיג, וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל־הַצֹּעֲרִים. אכה גם את עוזריו של הרועה. המנהיגות הקיימת תבוטל לחלוטין.

  • וְְהָיָה בְְכָָל־הָאָרֶץ, נְְאֻם־ה', פִּי־שְְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְְתוּ יִגְְְוָעוּ, שני שליש מאוכלוסיית העולם יאבדו וימותו, וְְהַשְְּׁלִשִׁית, רק שליש יִוָּתֶר בָּהּ.

  • וְְהֵבֵאתִי אֶת־הַשְְּׁלִשִׁית, שנשארה בָּאֵשׁ, וּצְְְרַפְְְתִּים כִּצְְְרֹף, כמו שצורפים ומנקים אֶת־הַכֶּסֶף מהסיגים, וּבְְְחַנְְְתִּים כִּבְְְחֹן אֶת־הַזָּהָב לנקותו לגמרי. אחרי שיוסרו כל אלו שאינם ראויים, מי שיעבור את כל המבחנים הוּא יִקְְְרָא בִשְְְׁמִי, וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ. אָמַרְְְתִּי: עַמִּי הוּא, וְְהוּא מצדו יֹאמַר: ה' אֱלֹהָי.

פסוקים

  1. ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד ולישבי ירושלם לחטאת ולנדה
  2. והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות אכרית את־שמות העצבים מן־הארץ ולא יזכרו עוד וגם את־הנביאים ואת־רוח הטמאה אעביר מן־הארץ
  3. והיה כי־ינבא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה כי שקר דברת בשם יהוה ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בהנבאו
  4. והיה ביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו ולא ילבשו אדרת שער למען כחש
  5. ואמר לא נביא אנכי איש־עבד אדמה אנכי כי אדם הקנני מנעורי
  6. ואמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי
  7. חרב עורי על־רעי ועל־גבר עמיתי נאם יהוה צבאות הך את־הרעה ותפוצין הצאן והשבתי ידי על־הצערים
  8. והיה בכל־הארץ נאם־יהוה פי־שנים בה יכרתו יגועו והשלשית יותר בה
  9. והבאתי את־השלשית באש וצרפתים כצרף את־הכסף ובחנתים כבחן את־הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אתו אמרתי עמי הוא והוא יאמר יהוה אלהי

פסוקים מנוקד

  1. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה׃
  2. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת־שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן־הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת־הַנְּבִיאִים וְאֶת־רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן־הָאָרֶץ׃
  3. וְהָיָה כִּי־יִנָּבֵא אִישׁ עוֹד וְאָמְרוּ אֵלָיו אָבִיו וְאִמּוֹ יֹלְדָיו לֹא תִחְיֶה כִּי שֶׁקֶר דִּבַּרְתָּ בְּשֵׁם יְהוָה וּדְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְאִמּוֹ יֹלְדָיו בְּהִנָּבְאוֹ׃
  4. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ׃
  5. וְאָמַר לֹא נָבִיא אָנֹכִי אִישׁ־עֹבֵד אֲדָמָה אָנֹכִי כִּי אָדָם הִקְנַנִי מִנְּעוּרָי׃
  6. וְאָמַר אֵלָיו מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ וְאָמַר אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי׃
  7. חֶרֶב עוּרִי עַל־רֹעִי וְעַל־גֶּבֶר עֲמִיתִי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת הַךְ אֶת־הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל־הַצֹּעֲרִים׃
  8. וְהָיָה בְכָל־הָאָרֶץ נְאֻם־יְהוָה פִּי־שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ׃
  9. וְהֵבֵאתִי אֶת־הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת־הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת־הַזָּהָב הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא וְהוּא יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהָי׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.