זכריה-פרק-14

ביאורים

  • הִנֵּה יוֹם־בָּא, יום הדין לַה', וְְחֻלַּק שְְׁלָלֵךְְְ בְְּקִרְְְבֵּךְְְ. ירושלים תיכבש ויחלקו בה את שללה.

  • וְְאָסַפְְְתִּי אֶת־כָָּל־הַגּוֹיִם אֶל־יְְרוּשָׁלִַם לַמִּלְְְחָמָה. המלחמה תהיה כבדה מאוד, וְְנִלְְְכְְּדָה הָעִיר ביד האויבים, וְְנָשַׁסּוּ, יישדדו הַבָּתִּים, וְְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְְְנָה על ידי חיילי האויב שייכנסו לבתים. וְְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה, וְְאולם יֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן־הָעִיר. האויבים לא יספיקו להגלות את כולם.

  • וְְיָצָא, יתגלה ה' וְְנִלְְְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְְּיוֹם קְְרָב, כמו שהתגלה כשנחלץ לעזרת עמו בעבר.

  • וְְעָמְְְדוּ רַגְְְלָיו, נפלאות ה' ייראו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְְּנֵי יְְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם, הוא הרכס שנמצא ממזרח להר המוריה. וְְנִבְְְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְְְיוֹ, רעידת אדמה תחצה את ההר מִזְְְרָחָה וָיָמָּה. ההר ייבקע ממזרח למערב, וביניהם תיווצר גֵּיא גְְּדוֹלָה מְְאֹד. הפער שבין שני חלקי ההר ילך ויגדל עם הזמן, וּמָשׁ, יזוז חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְְחֶצְְְיוֹ יפנה נֶגְְּבָּה, לדרום. העיר ירושלים עתידה להיבקע לשניים.

  • וְְנַסְְְתֶּם, תברחו אל גֵּיא־הָרַי, מקום מחוץ לירושלים, כִּי־יַגִּיעַ גֵּי־הָרִים אֶל המקום הנקרא אָצַל. וְְנַסְְְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְְְתֶּם מִפְְּנֵי הָרַעַשׁ, רעידת האדמה הגדולה שאירעה בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, שעדיין הייתה זכורה שנים רבות לאחר מכן. לעתיד לבוא יהיה עוד זעזוע כזה, וּבָא ה' אֱלֹהַי. ההתגלות תהיה מוחשית ויורגש שה' מופיע, ו כָל־קְְדשִׁים, המלאכים והשרפים שבמחנה שכינה עִמָּךְְְ, בתוכך, ישראל או ירושלים.

  • וְְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא־יִהְְְיֶה אוֹר יְְקָרוֹת, בהיר ונעים לעיני הבריות, וְְלא קִפָּאוֹן, אור שאינו נעים, או: קור וחשכה. האור שיתגלה אז אינו מוכר כעת.

  • וְְהָיָה יוֹם־אֶחָד, יום הגאולה, הוּא יום ש יִוָּדַע לַה' לבדו, רק ה' יודע אותו. או: לאחר שיגיע ייוודע לכול שהוא יום ה'. והוא לא יהיה לֹא־יוֹם וְְלֹא־לָיְְְלָה, אלא מעורב משניהם או שלא ייכנס כלל בקטגוריות הללו. וְְהָיָה לְְעֵת־עֶרֶב יִהְְְיֶה־אוֹר. החלוקה הניכרת עכשיו בין יום ולילה לא תתקיים אז. העיר שתיבקע לשניים לא תיהרס מכך אלא להיפך, היא תקבל תבנית חדשה –

  • וְְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְְְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, מתוך הבקע. ירושלים תהיה קו פרשת המים – חֶצְְְיָם יזרמו אֶל־הַיָּם הַקַּדְְְמוֹנִי, המזרחי, ים המלח, וְְחֶצְְְיָם האחר אֶל־הַיָּם הָאַחֲרוֹן, המערבי, לכיוון הים התיכון. בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְְְיֶה כנחל איתן או נהר השופע כל השנ ה.

  • וְְהָיָה אז ה' לְְמֶלֶךְְְ עַל־כָָּל־הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְְְיֶה ה' אֶחָד וּשְְְׁמוֹ אֶחָד. גם כעת ישנם אנשים שבמובנים מסוימים מאמינים בקדוש ברוך הוא, אבל אין הם יודעים באיזה שם לקרוא לו, ולכן מרובים שמותיו, הדעות חלוקות והדתות שונות. לעתיד לבוא, כשם שהוא אחד כך יהיה לו שם אחד בפי כול.

  • יִסּוֹב, יקיף את כָָּל־הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה, במישור מִגֶּבַע לְְרִמּוֹן, נֶגֶב יְְרוּשָׁלִָ ם. וְְרָאֲמָה, העיר תצטרך להינשא ולגבוה, או שהיא תרום במעלה וְְיָשְְְׁבָה תַחְְְתֶּיהָ, במקומה באופן מתמיד ויציב לְְמִשַּׁעַר בִּנְְְיָמִן עַד־מְְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן, עַד־שַׁעַר הַפִּנִּים, וּמִגְְְדַּל חֲנַנְְְאֵל עַד יִקְְְבֵי הַמֶּלֶךְְְ. חלק מן המקומות הללו שבירושלים מוכרים גם מספרי ירמיה ונחמיה.

  • וְְיָשְְְׁבוּ בָהּ – בירושלים בשלווה, וְְחֵרֶם, הרג לֹא יִהְְְיֶה־עוֹד, וְְיָשְְְׁבָה יְְרוּשָׁלַם לָבֶטַח. מכיוון שה' יעמוד כאיש מלחמות להגן על ירושלים, האויבים ימותו במגפה משונה .

  • וְְזֹאת תִּהְְְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת־כָָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְְְאוּ, התאספו למלחמה, צרו עַל־יְְרוּשָׁלָם: הָמֵק, נרקב בְְּשָׂרוֹ של אדם, וְְהוּא, בעוד הוא עֹמֵד עַל־רַגְְְלָיו. לפעמים נוצר מעין ריקבון מחמת חוסר תנועה, בעת שהאדם הפצוע אינו יכול לקום ממקומו, אבל כאן הבשר נימוק בעוד הוא עומד. וְְעֵינָיו תִּמַּקְְְנָה בְְחֹרֵיהֶן, וּלְְְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְְּפִיהֶם. אדם במצב כזה מצפה למוות שישחרר אותו מייסוריו.

  • וְְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא – בבוא המגפה הזו, תִּהְְְיֶה מְְהוּמַת־ה' רַבָּה בָּהֶם, וְְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ את יַד רֵעֵהוּ, כדי להיחלץ ולברוח מהמקום המסוכן, וְְעָלְְְתָה יָדוֹ עַל־יַד רֵעֵהוּ, וירימו יד זה על זה.

  • וְְגַם־יְְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם. יהודה וירושלים יהיו תחת שלטונות שונים, והן יילחמו זו בזו. וְְאֻסַּף חֵיל, רכוש כָָּל־הַגּוֹיִם שמ סָבִיב, כי חפציהם של אלה שמתו במלחמה יעברו לישראל, זָהָב וָכֶסֶף וּבְְְגָדִים לָרֹב מְְאֹד.

  • וְְכֵן תִּהְְְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס, הַפֶּרֶד, הַגָּמָל וְְהַחֲמוֹר וְְכָל־הַבְְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְְְיֶה, תהיה, בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה, ההם , כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת.

  • וְְהָיָה כָָּל־הַנּוֹתָר מִכָָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְְרוּשָׁלָם, לאחר שחלקם ימותו בקרב, וחלקם – ממחלות, וְְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְְשָׁנָה לְְהִשְְְׁתַּחֲוֹת לְְמֶלֶךְְְ ה' צְְבָאוֹת וְְלָחֹג, לחגוג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת. כל העמים שינסו להילחם על ירושלים יכירו בשם ה' ויעלו לרגל פעם בשנה להר ה'. הם לא יעשו זאת רק מתוך רצון טוב, אלא בשל סנקציות:

  • וְְהָיָה כל אֲשֶׁר לֹא־יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְְְׁפְְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל־יְְרוּשָׁלִַ ם לְְהִשְְְׁתַּחֲוֹת לְְמֶלֶךְְְ ה' צְְבָאוֹת כי הדרך ארוכה מדי, ההוצאות מרובות או מכל סיבה אחרת – וְְלֹא עֲלֵיהֶם – על ארצם יִהְְְיֶה הַגָּשֶׁם.

  • וְְאִם־מִשְְְׁפַּחַת מִצְְְרַיִם לֹא־תַעֲלֶה לירושלים וְְלֹא בָאָהוְְלֹא עֲלֵיהֶם יורד גשם בכל מקרה, שהרי מצרים מגדלת את פֵּרותיה בהשקיית הנילוס ללא גשם, ולכן מניעתו היא חסרת משמעות בעבורה – לפיכך עליהם תִּהְְְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם – בצוֹרת או נמק הבשר, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת.

  • זֹאת תִּהְְְיֶה חַטַּאת, עונש מִצְְְרָיִם וְְחַטַּאת כָָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת.

  • בַּיּוֹם הַהוּא, כאשר אנשים מכל העולם יבואו לירושלים לחוג את החג, הם יביאו קישוטים, תכשיטים ומתנות לבית ה', עד ש יִהְְְיֶה אפילו עַל־מְְצִלּוֹת, פעמוני הַסּוּס כתובות הקדשה: קֹדֶשׁ לַה'. המקדש לא יוכל להכיל את כל המתנות, ויימצאו להן שימושים שונים. וְְהָיָה הַסִּירוֹת, הסירים שנמצאים בְְּבֵית ה' ישמשו כַּמִּזְְְרָקִים לִפְְְנֵי הַמִּזְְְבֵּחַ. אפילו אם רק חלק מכל המון המבקרים יביאו קרבנות, לא יספיקו המזרקים להכיל את הדם, ויצטרכו לשם כך להשתמש גם בסירים. סירי המקדש ישמשו לדם הקרבנות, ועל כן אי אפשר יהיה לבשל בהם, מפני שהם כלי שרת.

  • וְְהָיָה כָָּל־סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַה' צְְבָאוֹת. בגלל ריבוי הקרבנות יֵדעו הכול שבשר שנאכל בירושלים הוא מן הסתם בשר קודש, ולכן גם כל הסירים הם כלי קודש. וּבָאוּ כָָּל־הַזֹּבְְְחִים, וְְלָקְְחוּ מֵהֶם וּבִשְְּׁלוּ בָהֶם ללא חשש. לא יהיה צורך לטהר את הכלים הללו כמו שמטהרים כלים אחרים, כי בכל בית יימצאו רק סירי קודש. וְְלֹא־יִהְְְיֶה כְְנַעֲנִי עוֹד בְְּבֵית־ה' צְְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא. בבית הראשון ובבית השני היו משרידי הכנענים שתפקדו כמשרתי המקדש, אך לעתיד לבוא הם כבר לא יקבלו את הזכות הזו. עם ישראל יהפוך לעם של כהנים , עם של הנהגה דתית לעולם כולו, ושאר האומות יכירו באלוקיו ובמעמדו המיוחד.

פסוקים

  1. הנה יום־בא ליהוה וחלק שללך בקרבך
  2. ואספתי את־כל־הגוים אל־ירושלם למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים תשגלנה [תשכבנה] ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן־העיר
  3. ויצא יהוה ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב
  4. ועמדו רגליו ביום־ההוא על־הר הזתים אשר על־פני ירושלם מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו־נגבה
  5. ונסתם גיא־הרי כי־יגיע גי־הרים אל־אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך־יהודה ובא יהוה אלהי כל־קדשים עמך
  6. והיה ביום ההוא לא־יהיה אור יקרות יקפאון [וקפאון]
  7. והיה יום־אחד הוא יודע ליהוה לא־יום ולא־לילה והיה לעת־ערב יהיה־אור
  8. והיה ביום ההוא יצאו מים־חיים מירושלם חצים אל־הים הקדמוני וחצים אל־הים האחרון בקיץ ובחרף יהיה
  9. והיה יהוה למלך על־כל־הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד
  10. יסוב כל־הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלם וראמה וישבה תחתיה למשער בנימן עד־מקום שער הראשון עד־שער הפנים ומגדל חננאל עד יקבי המלך
  11. וישבו בה וחרם לא יהיה־עוד וישבה ירושלם לבטח
  12. וזאת תהיה המגפה אשר יגף יהוה את־כל־העמים אשר צבאו על־ירושלם המק בשרו והוא עמד על־רגליו ועיניו תמקנה בחריהן ולשונו תמק בפיהם
  13. והיה ביום ההוא תהיה מהומת־יהוה רבה בהם והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על־יד רעהו
  14. וגם־יהודה תלחם בירושלם ואסף חיל כל־הגוים סביב זהב וכסף ובגדים לרב מאד
  15. וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל־הבהמה אשר יהיה במחנות ההמה כמגפה הזאת
  16. והיה כל־הנותר מכל־הגוים הבאים על־ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך יהוה צבאות ולחג את־חג הסכות
  17. והיה אשר לא־יעלה מאת משפחות הארץ אל־ירושלם להשתחות למלך יהוה צבאות ולא עליהם יהיה הגשם
  18. ואם־משפחת מצרים לא־תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגף יהוה את־הגוים אשר לא יעלו לחג את־חג הסכות
  19. זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל־הגוים אשר לא יעלו לחג את־חג הסכות
  20. ביום ההוא יהיה על־מצלות הסוס קדש ליהוה והיה הסירות בבית יהוה כמזרקים לפני המזבח
  21. והיה כל־סיר בירושלם וביהודה קדש ליהוה צבאות ובאו כל־הזבחים ולקחו מהם ובשלו בהם ולא־יהיה כנעני עוד בבית־יהוה צבאות ביום ההוא

פסוקים מנוקד

  1. הִנֵּה יוֹם־בָּא לַיהוָה וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ׃
  2. וְאָסַפְתִּי אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם אֶל־יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תשגלנה [תִּשָּׁכַבְנָה] וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן־הָעִיר׃
  3. וְיָצָא יְהוָה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמו בְּיוֹם קְרָב׃
  4. וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶגְבָּה׃
  5. וְנַסְתֶּם גֵּיא־הָרַי כִּי־יַגִּיעַ גֵּי־הָרִים אֶל־אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה וּבָא יְהוָה אֱלֹהַי כָּל־קְדֹשִׁים עִמָּךְ׃
  6. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא־יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת יקפאון [וְקִפָּאוֹן׃]
  7. וְהָיָה יוֹם־אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיהוָה לֹא־יוֹם וְלֹא־לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת־עֶרֶב יִהְיֶה־אוֹר׃
  8. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל־הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל־הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה׃
  9. וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃
  10. יִסּוֹב כָּל־הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד־מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד־שַׁעַר הַפִּנִּים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ׃
  11. וְיָשְׁבוּ בָהּ וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה־עוֹד וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם לָבֶטַח׃
  12. וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת־כָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל־יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל־רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם׃
  13. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת־יְהוָה רַבָּה בָּהֶם וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ וְעָלְתָה יָדוֹ עַל־יַד רֵעֵהוּ׃
  14. וְגַם־יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְאֻסַּף חֵיל כָּל־הַגּוֹיִם סָבִיב זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד׃
  15. וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת׃
  16. וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת׃
  17. וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא־יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל־יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם׃
  18. וְאִם־מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא־תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת׃
  19. זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת׃
  20. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל־מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַיהוָה וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית יְהוָה כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ׃
  21. וְהָיָה כָּל־סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַיהוָה צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל־הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם וְלֹא־יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־יְהוָה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא׃

מקומות

  • גבע (הר אפרים)
  • גבע (בנימין)
  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • עין רמון, עין, רמון
  • הים הגדול (האחרון)

    הים התיכון

  • ים המלח

    ימה המפרידה בין ארץ יהודה לארץ מואב.

  • הר הזיתים

    הר במזרח ירושלים המתנשא מעל נחל קדרון.
    שמו ניתן לו בשל מטעי הזיתים שעיטרו את מורדותיו.

  • אצל

    שם של נחל המופיע בספר זכריה.
    מזוהה עם ואדי יצול מדרום לשכונת אבו תור בירושלים המודרנית (על ידי קלרמון גאנו).