זכריה-פרק-14

ביאורים

• הִנֵּה יוֹם־בָּא, יום הדין לַה', וְְחֻלַּק שְְׁלָלֵךְְְ בְְּקִרְְְבֵּךְְְ. ירושלים תיכבש ויחלקו בה את שללה.

• וְְאָסַפְְְתִּי אֶת־כָָּל־הַגּוֹיִם אֶל־יְְרוּשָׁלִַם לַמִּלְְְחָמָה. המלחמה תהיה כבדה מאוד, וְְנִלְְְכְְּדָה הָעִיר ביד האויבים, וְְנָשַׁסּוּ, יישדדו הַבָּתִּים, וְְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְְְנָה על ידי חיילי האויב שייכנסו לבתים. וְְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה, וְְאולם יֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן־הָעִיר. האויבים לא יספיקו להגלות את כולם.

• וְְיָצָא, יתגלה ה' וְְנִלְְְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְְּיוֹם קְְרָב, כמו שהתגלה כשנחלץ לעזרת עמו בעבר.

• וְְעָמְְְדוּ רַגְְְלָיו, נפלאות ה' ייראו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְְּנֵי יְְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם, הוא הרכס שנמצא ממזרח להר המוריה. וְְנִבְְְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְְְיוֹ, רעידת אדמה תחצה את ההר מִזְְְרָחָה וָיָמָּה. ההר ייבקע ממזרח למערב, וביניהם תיווצר גֵּיא גְְּדוֹלָה מְְאֹד. הפער שבין שני חלקי ההר ילך ויגדל עם הזמן, וּמָשׁ, יזוז חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְְחֶצְְְיוֹ יפנה נֶגְְּבָּה, לדרום. העיר ירושלים עתידה להיבקע לשניים.

• וְְנַסְְְתֶּם, תברחו אל גֵּיא־הָרַי, מקום מחוץ לירושלים, כִּי־יַגִּיעַ גֵּי־הָרִים אֶל המקום הנקרא אָצַל. וְְנַסְְְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְְְתֶּם מִפְְּנֵי הָרַעַשׁ, רעידת האדמה הגדולה שאירעה בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, שעדיין הייתה זכורה שנים רבות לאחר מכן. לעתיד לבוא יהיה עוד זעזוע כזה, וּבָא ה' אֱלֹהַי. ההתגלות תהיה מוחשית ויורגש שה' מופיע, ו כָל־קְְדשִׁים, המלאכים והשרפים שבמחנה שכינה עִמָּךְְְ, בתוכך, ישראל או ירושלים.

• וְְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא־יִהְְְיֶה אוֹר יְְקָרוֹת, בהיר ונעים לעיני הבריות, וְְלא קִפָּאוֹן, אור שאינו נעים, או: קור וחשכה. האור שיתגלה אז אינו מוכר כעת.

• וְְהָיָה יוֹם־אֶחָד, יום הגאולה, הוּא יום ש יִוָּדַע לַה' לבדו, רק ה' יודע אותו. או: לאחר שיגיע ייוודע לכול שהוא יום ה'. והוא לא יהיה לֹא־יוֹם וְְלֹא־לָיְְְלָה, אלא מעורב משניהם או שלא ייכנס כלל בקטגוריות הללו. וְְהָיָה לְְעֵת־עֶרֶב יִהְְְיֶה־אוֹר. החלוקה הניכרת עכשיו בין יום ולילה לא תתקיים אז. העיר שתיבקע לשניים לא תיהרס מכך אלא להיפך, היא תקבל תבנית חדשה –

• וְְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְְְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, מתוך הבקע. ירושלים תהיה קו פרשת המים – חֶצְְְיָם יזרמו אֶל־הַיָּם הַקַּדְְְמוֹנִי, המזרחי, ים המלח, וְְחֶצְְְיָם האחר אֶל־הַיָּם הָאַחֲרוֹן, המערבי, לכיוון הים התיכון. בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְְְיֶה כנחל איתן או נהר השופע כל השנ ה.

• וְְהָיָה אז ה' לְְמֶלֶךְְְ עַל־כָָּל־הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְְְיֶה ה' אֶחָד וּשְְְׁמוֹ אֶחָד. גם כעת ישנם אנשים שבמובנים מסוימים מאמינים בקדוש ברוך הוא, אבל אין הם יודעים באיזה שם לקרוא לו, ולכן מרובים שמותיו, הדעות חלוקות והדתות שונות. לעתיד לבוא, כשם שהוא אחד כך יהיה לו שם אחד בפי כול.

• יִסּוֹב, יקיף את כָָּל־הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה, במישור מִגֶּבַע לְְרִמּוֹן, נֶגֶב יְְרוּשָׁלִָ ם. וְְרָאֲמָה, העיר תצטרך להינשא ולגבוה, או שהיא תרום במעלה וְְיָשְְְׁבָה תַחְְְתֶּיהָ, במקומה באופן מתמיד ויציב לְְמִשַּׁעַר בִּנְְְיָמִן עַד־מְְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן, עַד־שַׁעַר הַפִּנִּים, וּמִגְְְדַּל חֲנַנְְְאֵל עַד יִקְְְבֵי הַמֶּלֶךְְְ. חלק מן המקומות הללו שבירושלים מוכרים גם מספרי ירמיה ונחמיה.

• וְְיָשְְְׁבוּ בָהּ – בירושלים בשלווה, וְְחֵרֶם, הרג לֹא יִהְְְיֶה־עוֹד, וְְיָשְְְׁבָה יְְרוּשָׁלַם לָבֶטַח. מכיוון שה' יעמוד כאיש מלחמות להגן על ירושלים, האויבים ימותו במגפה משונה .

• וְְזֹאת תִּהְְְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת־כָָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְְְאוּ, התאספו למלחמה, צרו עַל־יְְרוּשָׁלָם: הָמֵק, נרקב בְְּשָׂרוֹ של אדם, וְְהוּא, בעוד הוא עֹמֵד עַל־רַגְְְלָיו. לפעמים נוצר מעין ריקבון מחמת חוסר תנועה, בעת שהאדם הפצוע אינו יכול לקום ממקומו, אבל כאן הבשר נימוק בעוד הוא עומד. וְְעֵינָיו תִּמַּקְְְנָה בְְחֹרֵיהֶן, וּלְְְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְְּפִיהֶם. אדם במצב כזה מצפה למוות שישחרר אותו מייסוריו.

• וְְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא – בבוא המגפה הזו, תִּהְְְיֶה מְְהוּמַת־ה' רַבָּה בָּהֶם, וְְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ את יַד רֵעֵהוּ, כדי להיחלץ ולברוח מהמקום המסוכן, וְְעָלְְְתָה יָדוֹ עַל־יַד רֵעֵהוּ, וירימו יד זה על זה.

• וְְגַם־יְְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם. יהודה וירושלים יהיו תחת שלטונות שונים, והן יילחמו זו בזו. וְְאֻסַּף חֵיל, רכוש כָָּל־הַגּוֹיִם שמ סָבִיב, כי חפציהם של אלה שמתו במלחמה יעברו לישראל, זָהָב וָכֶסֶף וּבְְְגָדִים לָרֹב מְְאֹד.

• וְְכֵן תִּהְְְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס, הַפֶּרֶד, הַגָּמָל וְְהַחֲמוֹר וְְכָל־הַבְְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְְְיֶה, תהיה, בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה, ההם , כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת.

• וְְהָיָה כָָּל־הַנּוֹתָר מִכָָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְְרוּשָׁלָם, לאחר שחלקם ימותו בקרב, וחלקם – ממחלות, וְְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְְשָׁנָה לְְהִשְְְׁתַּחֲוֹת לְְמֶלֶךְְְ ה' צְְבָאוֹת וְְלָחֹג, לחגוג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת. כל העמים שינסו להילחם על ירושלים יכירו בשם ה' ויעלו לרגל פעם בשנה להר ה'. הם לא יעשו זאת רק מתוך רצון טוב, אלא בשל סנקציות:

• וְְהָיָה כל אֲשֶׁר לֹא־יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְְְׁפְְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל־יְְרוּשָׁלִַ ם לְְהִשְְְׁתַּחֲוֹת לְְמֶלֶךְְְ ה' צְְבָאוֹת כי הדרך ארוכה מדי, ההוצאות מרובות או מכל סיבה אחרת – וְְלֹא עֲלֵיהֶם – על ארצם יִהְְְיֶה הַגָּשֶׁם.

• וְְאִם־מִשְְְׁפַּחַת מִצְְְרַיִם לֹא־תַעֲלֶה לירושלים וְְלֹא בָאָה – וְְלֹא עֲלֵיהֶם יורד גשם בכל מקרה, שהרי מצרים מגדלת את פֵּרותיה בהשקיית הנילוס ללא גשם, ולכן מניעתו היא חסרת משמעות בעבורה – לפיכך עליהם תִּהְְְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם – בצוֹרת או נמק הבשר, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת.

• זֹאת תִּהְְְיֶה חַטַּאת, עונש מִצְְְרָיִם וְְחַטַּאת כָָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת.

• בַּיּוֹם הַהוּא, כאשר אנשים מכל העולם יבואו לירושלים לחוג את החג, הם יביאו קישוטים, תכשיטים ומתנות לבית ה', עד ש יִהְְְיֶה אפילו עַל־מְְצִלּוֹת, פעמוני הַסּוּס כתובות הקדשה: קֹדֶשׁ לַה'. המקדש לא יוכל להכיל את כל המתנות, ויימצאו להן שימושים שונים. וְְהָיָה הַסִּירוֹת, הסירים שנמצאים בְְּבֵית ה' ישמשו כַּמִּזְְְרָקִים לִפְְְנֵי הַמִּזְְְבֵּחַ. אפילו אם רק חלק מכל המון המבקרים יביאו קרבנות, לא יספיקו המזרקים להכיל את הדם, ויצטרכו לשם כך להשתמש גם בסירים. סירי המקדש ישמשו לדם הקרבנות, ועל כן אי אפשר יהיה לבשל בהם, מפני שהם כלי שרת.

• וְְהָיָה כָָּל־סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַה' צְְבָאוֹת. בגלל ריבוי הקרבנות יֵדעו הכול שבשר שנאכל בירושלים הוא מן הסתם בשר קודש, ולכן גם כל הסירים הם כלי קודש. וּבָאוּ כָָּל־הַזֹּבְְְחִים, וְְלָקְְחוּ מֵהֶם וּבִשְְּׁלוּ בָהֶם ללא חשש. לא יהיה צורך לטהר את הכלים הללו כמו שמטהרים כלים אחרים, כי בכל בית יימצאו רק סירי קודש. וְְלֹא־יִהְְְיֶה כְְנַעֲנִי עוֹד בְְּבֵית־ה' צְְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא. בבית הראשון ובבית השני היו משרידי הכנענים שתפקדו כמשרתי המקדש, אך לעתיד לבוא הם כבר לא יקבלו את הזכות הזו. עם ישראל יהפוך לעם של כהנים , עם של הנהגה דתית לעולם כולו, ושאר האומות יכירו באלוקיו ובמעמדו המיוחד.