זכריה-פרק-8

ביאורים

  • וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' צְְבָאוֹת לֵאמֹר:

  • כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לְְצִיּוֹן קִנְְְאָה, קנאת אהבה גְְדוֹלָה. מחמת אהבת ה' העזה לירושלים הוא ידאג לה באופן מיוחד – וְְחֵמָה גְְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ. אלחם באויביה ואשמיד אותם במהירות ובעצמה רבה.

  • כֹּה אָמַר ה': שַׁבְְְתִּי אֶל־צִיּוֹן וְְשָׁכַנְְְתִּי בְְּתוֹךְְְ יְְרוּשָׁלִָם, וְְנִקְְְרְְאָה יְְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת, וְְהַר־ה' צְְבָאוֹת ייקרא הַר הַקֹּדֶשׁ.

  • כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: עֹד יבואו ימים של שלווה, מנוחה ורווחה שבהם יֵשְְׁבוּ זְְקֵנִים וּזְְְקֵנוֹת בִּרְְְחֹבוֹת יְְרוּשָׁלִָם לנוח, להתחמם בשמש ולפטפט זה עם זה, וְְאִישׁ מִשְְְׁעַנְְְתּוֹ בְְּיָדוֹ. מדובר באנשים שכבר אינם יכולים ללכת בכוחות עצמם וזקוקים למקל הליכה וכדומה מֵרֹב אריכות יָמִים. במקום שבו תנאי החיים קשים, אנשים אינם מאריכים ימים. בחיים השלווים והבטוחים המתוארים כאן יוכלו אנשים קשישים לשבת ברחובות סתם כך ללא חשש וללא חולי. לא רק זקנים ששבו מהגלות ישבו ברחובות ירושלים, גם חיים חדשים יצמחו ויתפתחו –

  • וּרְְְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְְאוּ יְְלָדִים וִילָדוֹת מְְשַׂחֲקִים בִּרְְְחֹבֹתֶיהָ. כך נראה מקום ששוררים בו שלום ורווחה, והחיים בו זורמים בפשטות ובקלות. בזמן זכריה הייתה ירושלים עיר קטנה ודלה, שחייהם של תושביה היו קשים מכל הבחינות.

  • כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: כִּי יִפָּלֵא בְְּעֵינֵי, אם ת תפלא שְְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם כיצד יקרה שירושלים תשקוק חיים, ושישכנו בה ברכה ורוגע – גַּם־בְְּעֵינַי יִפָּלֵא, גם אני אתפלא. נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת. ירושלים תקבל צביון כה שונה, שראוי לכל אחד להתפעל. אפילו את ה' הדבר יפליא, כביכול. זהו ביטוי מאוד לא רגיל, אבל בנבואה הזו יש הרבה חיות, שמחה פנימית והתעוררות הנפש, והנביא יוצא מגדרי המנהג וההתנסחות המקובלים.

  • כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: הִנְְנִי מוֹשִׁיעַ, מחלץ אֶת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְְְרָח וּמֵאֶרֶץ מְְבוֹא, שקיעת הַשָּׁמֶשׁ, מערב. באותה עת הייתה פזורה יהודית במדינות רבות, שלא כולן ידועות, והנביא צופה את שיבת ישראל לארצם.

  • וְְהֵבֵאתִי אֹתָם וְְשָׁכְְנוּ בְְּתוֹךְְְ יְְרוּשָׁלִָם, וְְהָיוּ־לִי לְְעָם, וַאֲנִי אֶהְְְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְְְדָקָה. לעומת ימי בית ראשון, שבהם הוכיחו הנביאים את ישראל שוב ושוב על היעדר האמת והצדקה, בגאולה העתידה יבואו אנשים ויבנו את ירושלים בלב שלם ובאופן ראוי.

  • כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת: תֶּחֱזַקְְְנָה יְְדֵיכֶם, חזקו ואמצו, אתם הַשֹּׁמְְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְְּבִיאִים, אֲשֶׁר הודיעו לכם בְְּיוֹם יֻסַּד, שנוסד בֵּית־ה' צְְבָאוֹת שהגיע זמנו של הַהֵיכָל לְְהִבָּנוֹת. באותה שעה פעלו חגי, זכריה, מלאכי, ואולי נביאים נוספים, וכולם הודיעו לעם שהוא עומד בפתחה של תקופה חדשה, ואל לו להסס בבניית בית ה'.

  • כִּי לִפְְְנֵי הַיָּמִים הָהֵם – ימי הבניין שְְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְְְיָה, לא הספיק, וּשְְְׂכַר הַבְְּהֵמָה המושכרת לעבודה – אֵינֶנָּה. הכול חיו בדוחק גדול. וְְלַיּוֹצֵא מן העיר וְְלַבָּא אליה אֵין־שָׁלוֹם, ביטחון מִן־הַצָּר. הדרכים לא היו בטוחות, והעוברים והשבים היו פוחדים מן האויבים. וַאֲשַׁלַּח, שיסיתי אֶת־כָָּל־הָאָדָם אִישׁ בְְּרֵעֵהוּ. ירושלים הייתה מלאה חורבות, והעולים המעטים שיישבו אותה חיו במצוקה ורבו זה עם זה.

  • וְְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי מתייחס לִשְְְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה. אתחיל כעת תקופה חדשה. נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת.

  • כִּי־זֶרַע הַשָּׁלוֹם אני זורע. השלום יתחיל לצמוח במקום הזה, ועמו ברכת שמים – הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְְְיָהּ, וְְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת־יְְבוּלָהּ, וְְהַשָּׁמַיִם יִתְְּנוּ טַלָּם, רטיבותם, וְְהִנְְְחַלְְְתִּי, אעניק אֶת־שְְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת־כָָּל־אֵלֶּה.

  • וְְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְְלָלָה בַּגּוֹיִם, בֵּית יְְהוּדָה וּבֵית יִשְְְׂרָאֵל, כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְְְכֶם וִהְְְיִיתֶם בְְּרָכָה. אַל־תִּירָאוּ. תֶּחֱזַקְְְנָה יְְדֵיכֶם לבנות ולעשות את כל מה שאתם עושים.

  • כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: כַּאֲשֶׁר זָמַמְְְתִּי, החלטתי לְְהָרַע לָכֶם ואמרתי ביד נביאי שירושלים תיפול ובית המקדש ייחרב, בְְּהַקְְְצִיף, כשהכעיסו אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי, אָמַר ה' צְְבָאוֹת, וְְלֹא נִחָמְְְתִּי, התחרטתי, ונבואות אלה יצאו אל הפועל –

  • כֵּן, באותו אופן שַׁבְְְתִּי ו זָמַמְְְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְְהֵיטִיב אֶת־יְְרוּשָׁלִַם וְְאֶת־בֵּית יְְהוּדָה. אַל־תִּירָאוּ. העידן הקודם הסתיים, ועידן חדש יתחיל.

  • אֵלֶּה הַדְְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ במסחר ובשאר עסקים. אֱמֶת וּמִשְְְׁפַּט שָׁלוֹם, שלם והרמוני שִׁפְְְטוּ בְְּשַׁעֲרֵיכֶם במקום עיוות המשפט ונבזות השופטים שרווחו בימי הבית הראשון.

  • וְְאִישׁ אֶת־רָעַת רֵעֵהוּ אַל־תַּחְְְשְְׁבוּ בִּלְְְבַבְְְכֶם. מעבר להימנעות מקטטה ומשקר, נסו שלא לחשוב רעה על חבריכם. בעולם תחרותי אנשים אינם חושבים רק איך לעשות את עבודתם באופן הטוב ביותר, אלא גם כיצד יוכלו להצר למתחריהם. נסו אתם להימנע מכך, וּשְְְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל־תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת־כָָּל־ המעשים ה אֵלֶּהאֲשֶׁר שָׂנֵאתִי. נְְאֻם־ה'. בזמן החדש ה' יעניק לכם ברכה, ואתם תשפרו את התנהגותכם. אלה הם דברי שידול ועידוד הנאמרים בנעימות.

  • וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' צְְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר׃

  • כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת: צוֹם החודש הָרְְבִיעִי, מקובל לפרשו כמתייחס לצום שבעה עשר בתמוז, וְְצוֹם החודש הַחֲמִישִׁי – תשעה באב, וְְצוֹם הַשְְּׁבִיעִי, צום גדליה, שהרי בוודאי אין מדובר כאן ביום הכיפורים, שאיננו צום לזכר אבלות וחורבן, וְְצוֹם הָעֲשִׂירִי, עשרה בטבת – כל אחד מאלה יִהְְְיֶה לְְבֵית־יְְהוּדָה לְְשָׂשׂוֹן וּלְְְשִׂמְְְחָה וּלְְְמֹעֲדִים טוֹבִים. זוהי התשובה לשאלתם של האנשים מהגולה, אם יש להמשיך ולשמור את ימי הצומות שנקבעו לזכר החורבן. זכריה עונה להם שמכיוון שבאים זמנים טובים על ישראל, ימי הצום הללו לא יתבטלו אלא יתהפכו. ימשיכו להזכירם אבל בדרך של היפוך, כימי אור ומועד. וְְהָאֱמֶת וְְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. ימי צום הם ימים של התלכדות, ימים שבהם אנשים עוסקים בצורכי ציבור ומנסים לתקן את פגמי החברה. משום כך מדגיש הנביא שגם כאשר יהפכו הצומות לימי חג יש לדבוק באמת ובשלום בין הבריות, ולא להתהולל בהם.

  • כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: עֹד יבואו ימים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אנשים מ עַמִּים שונים וְְיֹשְְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת.

  • וְְהָלְְכוּ יוֹשְְׁבֵי עיר אַחַת אֶל־אַחַת, אחרת לֵאמֹר: נֵלְְכָה הָלוֹךְְְ, הבה נלך לְְחַלּוֹת אֶת־פְְּנֵי ה', להתפלל לפני ה' במקדשו, וּלְְְבַקֵּשׁ אֶת־ה' צְְבָאוֹת. וחברו יענה לו: אֵלְְכָה גַּם־אָנִי.

  • וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְְגוֹיִם עֲצוּמִים לְְבַקֵּשׁ אֶת־ה' צְְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם, וּלְְְחַלּוֹת אֶת־פְְּנֵי ה'. ממקומות שונים בעולם יתעוררו אנשים לבוא לירושלים. הרעיון שלעתיד לבוא יתאספו העמים ויעלו לרגל לירושלים מופיע בכמה מקומות בספר זכריה, אלא שכאן התופעה מתחילה מיחידים. אנשים פרטיים יצאו ממקומותיהם בעקבות התעוררות לבם להתפלל לפני ה', ובסוף יתברר שעמים שלמים הגיעו לירושלים וממלכות עצומות עלו אליה.

  • כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת: בַּיָּמִים הָהֵמָּה, ההם יהיה זמן אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, מאומות העולם וְְהֶחֱזִיקוּ בִּכְְְנַף, בקצה בגדו של אִישׁ יְְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְְכָה עִמָּכֶם. הדְרך אותנו, הוליכנו ונהלנו, כִּי שָׁמַעְְְנוּ ש אֱלֹהִים עִמָּכֶם. רצוננו להסתפח אליכם, להתקשר עמכם ולסייע לכם.

פסוקים

  1. ויהי דבר־יהוה צבאות לאמר
  2. כה אמר יהוה צבאות קנאתי לציון קנאה גדולה וחמה גדולה קנאתי לה
  3. כה אמר יהוה שבתי אל־ציון ושכנתי בתוך ירושלם ונקראה ירושלם עיר־האמת והר־יהוה צבאות הר הקדש
  4. כה אמר יהוה צבאות עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרב ימים
  5. ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה
  6. כה אמר יהוה צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם־בעיני יפלא נאם יהוה צבאות
  7. כה אמר יהוה צבאות הנני מושיע את־עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש
  8. והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים באמת ובצדקה
  9. כה־אמר יהוה צבאות תחזקנה ידיכם השמעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים אשר ביום יסד בית־יהוה צבאות ההיכל להבנות
  10. כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין־שלום מן־הצר ואשלח את־כל־האדם איש ברעהו
  11. ועתה לא כימים הראשנים אני לשארית העם הזה נאם יהוה צבאות
  12. כי־זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את־יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את־שארית העם הזה את־כל־אלה
  13. והיה כאשר הייתם קללה בגוים בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה אל־תיראו תחזקנה ידיכם
  14. כי כה אמר יהוה צבאות כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי אמר יהוה צבאות ולא נחמתי
  15. כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את־ירושלם ואת־בית יהודה אל־תיראו
  16. אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את־רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם
  17. ואיש את־רעת רעהו אל־תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל־תאהבו כי את־כל־אלה אשר שנאתי נאם־יהוה
  18. ויהי דבר־יהוה צבאות אלי לאמר
  19. כה־אמר יהוה צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית־יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו
  20. כה אמר יהוה צבאות עד אשר יבאו עמים וישבי ערים רבות
  21. והלכו ישבי אחת אל־אחת לאמר נלכה הלוך לחלות את־פני יהוה ולבקש את־יהוה צבאות אלכה גם־אני
  22. ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את־יהוה צבאות בירושלם ולחלות את־פני יהוה
  23. כה אמר יהוה צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם

פסוקים מנוקד

  1. וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר׃
  2. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ׃
  3. כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁבְתִּי אֶל־צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר־הָאֱמֶת וְהַר־יְהוָה צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ׃
  4. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים׃
  5. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ׃
  6. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם־בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׃
  7. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ׃
  8. וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ־לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה׃
  9. כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית־יְהוָה צְבָאוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת׃
  10. כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין־שָׁלוֹם מִן־הַצָּר וַאֲשַׁלַּח אֶת־כָּל־הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ׃
  11. וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׃
  12. כִּי־זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת־שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת־כָּל־אֵלֶּה׃
  13. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה אַל־תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם׃
  14. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וְלֹא נִחָמְתִּי׃
  15. כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה אַל־תִּירָאוּ׃
  16. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם׃
  17. וְאִישׁ אֶת־רָעַת רֵעֵהוּ אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל־תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת־כָּל־אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם־יְהוָה׃
  18. וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר׃
  19. כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ׃
  20. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת׃
  21. וְהָלְכוּ יֹשְׁבֵי אַחַת אֶל־אַחַת לֵאמֹר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי יְהוָה וּלְבַקֵּשׁ אֶת־יְהוָה צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם־אָנִי׃
  22. וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת־יְהוָה צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי יְהוָה׃
  23. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.