זכריה-פרק-8

ביאורים

• וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' צְְבָאוֹת לֵאמֹר:

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לְְצִיּוֹן קִנְְְאָה, קנאת אהבה גְְדוֹלָה. מחמת אהבת ה' העזה לירושלים הוא ידאג לה באופן מיוחד – וְְחֵמָה גְְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ. אלחם באויביה ואשמיד אותם במהירות ובעצמה רבה.

• כֹּה אָמַר ה': שַׁבְְְתִּי אֶל־צִיּוֹן וְְשָׁכַנְְְתִּי בְְּתוֹךְְְ יְְרוּשָׁלִָם, וְְנִקְְְרְְאָה יְְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת, וְְהַר־ה' צְְבָאוֹת ייקרא הַר הַקֹּדֶשׁ.

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: עֹד יבואו ימים של שלווה, מנוחה ורווחה שבהם יֵשְְׁבוּ זְְקֵנִים וּזְְְקֵנוֹת בִּרְְְחֹבוֹת יְְרוּשָׁלִָם לנוח, להתחמם בשמש ולפטפט זה עם זה, וְְאִישׁ מִשְְְׁעַנְְְתּוֹ בְְּיָדוֹ. מדובר באנשים שכבר אינם יכולים ללכת בכוחות עצמם וזקוקים למקל הליכה וכדומה מֵרֹב אריכות יָמִים. במקום שבו תנאי החיים קשים, אנשים אינם מאריכים ימים. בחיים השלווים והבטוחים המתוארים כאן יוכלו אנשים קשישים לשבת ברחובות סתם כך ללא חשש וללא חולי. לא רק זקנים ששבו מהגלות ישבו ברחובות ירושלים, גם חיים חדשים יצמחו ויתפתחו –

• וּרְְְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְְאוּ יְְלָדִים וִילָדוֹת מְְשַׂחֲקִים בִּרְְְחֹבֹתֶיהָ. כך נראה מקום ששוררים בו שלום ורווחה, והחיים בו זורמים בפשטות ובקלות. בזמן זכריה הייתה ירושלים עיר קטנה ודלה, שחייהם של תושביה היו קשים מכל הבחינות.

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: כִּי יִפָּלֵא בְְּעֵינֵי, אם ת תפלא שְְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם כיצד יקרה שירושלים תשקוק חיים, ושישכנו בה ברכה ורוגע – גַּם־בְְּעֵינַי יִפָּלֵא, גם אני אתפלא. נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת. ירושלים תקבל צביון כה שונה, שראוי לכל אחד להתפעל. אפילו את ה' הדבר יפליא, כביכול. זהו ביטוי מאוד לא רגיל, אבל בנבואה הזו יש הרבה חיות, שמחה פנימית והתעוררות הנפש, והנביא יוצא מגדרי המנהג וההתנסחות המקובלים.

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: הִנְְנִי מוֹשִׁיעַ, מחלץ אֶת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְְְרָח וּמֵאֶרֶץ מְְבוֹא, שקיעת הַשָּׁמֶשׁ, מערב. באותה עת הייתה פזורה יהודית במדינות רבות, שלא כולן ידועות, והנביא צופה את שיבת ישראל לארצם.

• וְְהֵבֵאתִי אֹתָם וְְשָׁכְְנוּ בְְּתוֹךְְְ יְְרוּשָׁלִָם, וְְהָיוּ־לִי לְְעָם, וַאֲנִי אֶהְְְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְְְדָקָה. לעומת ימי בית ראשון, שבהם הוכיחו הנביאים את ישראל שוב ושוב על היעדר האמת והצדקה, בגאולה העתידה יבואו אנשים ויבנו את ירושלים בלב שלם ובאופן ראוי.

• כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת: תֶּחֱזַקְְְנָה יְְדֵיכֶם, חזקו ואמצו, אתם הַשֹּׁמְְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְְּבִיאִים, אֲשֶׁר הודיעו לכם בְְּיוֹם יֻסַּד, שנוסד בֵּית־ה' צְְבָאוֹת שהגיע זמנו של הַהֵיכָל לְְהִבָּנוֹת. באותה שעה פעלו חגי, זכריה, מלאכי, ואולי נביאים נוספים, וכולם הודיעו לעם שהוא עומד בפתחה של תקופה חדשה, ואל לו להסס בבניית בית ה'.

• כִּי לִפְְְנֵי הַיָּמִים הָהֵם – ימי הבניין שְְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְְְיָה, לא הספיק, וּשְְְׂכַר הַבְְּהֵמָה המושכרת לעבודה – אֵינֶנָּה. הכול חיו בדוחק גדול. וְְלַיּוֹצֵא מן העיר וְְלַבָּא אליה אֵין־שָׁלוֹם, ביטחון מִן־הַצָּר. הדרכים לא היו בטוחות, והעוברים והשבים היו פוחדים מן האויבים. וַאֲשַׁלַּח, שיסיתי אֶת־כָָּל־הָאָדָם אִישׁ בְְּרֵעֵהוּ. ירושלים הייתה מלאה חורבות, והעולים המעטים שיישבו אותה חיו במצוקה ורבו זה עם זה.

• וְְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי מתייחס לִשְְְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה. אתחיל כעת תקופה חדשה. נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת.

• כִּי־זֶרַע הַשָּׁלוֹם אני זורע. השלום יתחיל לצמוח במקום הזה, ועמו ברכת שמים – הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְְְיָהּ, וְְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת־יְְבוּלָהּ, וְְהַשָּׁמַיִם יִתְְּנוּ טַלָּם, רטיבותם, וְְהִנְְְחַלְְְתִּי, אעניק אֶת־שְְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת־כָָּל־אֵלֶּה.

• וְְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְְלָלָה בַּגּוֹיִם, בֵּית יְְהוּדָה וּבֵית יִשְְְׂרָאֵל, כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְְְכֶם וִהְְְיִיתֶם בְְּרָכָה. אַל־תִּירָאוּ. תֶּחֱזַקְְְנָה יְְדֵיכֶם לבנות ולעשות את כל מה שאתם עושים.

• כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: כַּאֲשֶׁר זָמַמְְְתִּי, החלטתי לְְהָרַע לָכֶם ואמרתי ביד נביאי שירושלים תיפול ובית המקדש ייחרב, בְְּהַקְְְצִיף, כשהכעיסו אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי, אָמַר ה' צְְבָאוֹת, וְְלֹא נִחָמְְְתִּי, התחרטתי, ונבואות אלה יצאו אל הפועל –

• כֵּן, באותו אופן שַׁבְְְתִּי ו זָמַמְְְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְְהֵיטִיב אֶת־יְְרוּשָׁלִַם וְְאֶת־בֵּית יְְהוּדָה. אַל־תִּירָאוּ. העידן הקודם הסתיים, ועידן חדש יתחיל.

• אֵלֶּה הַדְְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ במסחר ובשאר עסקים. אֱמֶת וּמִשְְְׁפַּט שָׁלוֹם, שלם והרמוני שִׁפְְְטוּ בְְּשַׁעֲרֵיכֶם במקום עיוות המשפט ונבזות השופטים שרווחו בימי הבית הראשון.

• וְְאִישׁ אֶת־רָעַת רֵעֵהוּ אַל־תַּחְְְשְְׁבוּ בִּלְְְבַבְְְכֶם. מעבר להימנעות מקטטה ומשקר, נסו שלא לחשוב רעה על חבריכם. בעולם תחרותי אנשים אינם חושבים רק איך לעשות את עבודתם באופן הטוב ביותר, אלא גם כיצד יוכלו להצר למתחריהם. נסו אתם להימנע מכך, וּשְְְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל־תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת־כָָּל־ המעשים ה אֵלֶּה – אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי. נְְאֻם־ה'. בזמן החדש ה' יעניק לכם ברכה, ואתם תשפרו את התנהגותכם. אלה הם דברי שידול ועידוד הנאמרים בנעימות.

• וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' צְְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר׃

• כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת: צוֹם החודש הָרְְבִיעִי, מקובל לפרשו כמתייחס לצום שבעה עשר בתמוז, וְְצוֹם החודש הַחֲמִישִׁי – תשעה באב, וְְצוֹם הַשְְּׁבִיעִי, צום גדליה, שהרי בוודאי אין מדובר כאן ביום הכיפורים, שאיננו צום לזכר אבלות וחורבן, וְְצוֹם הָעֲשִׂירִי, עשרה בטבת – כל אחד מאלה יִהְְְיֶה לְְבֵית־יְְהוּדָה לְְשָׂשׂוֹן וּלְְְשִׂמְְְחָה וּלְְְמֹעֲדִים טוֹבִים. זוהי התשובה לשאלתם של האנשים מהגולה, אם יש להמשיך ולשמור את ימי הצומות שנקבעו לזכר החורבן. זכריה עונה להם שמכיוון שבאים זמנים טובים על ישראל, ימי הצום הללו לא יתבטלו אלא יתהפכו. ימשיכו להזכירם אבל בדרך של היפוך, כימי אור ומועד. וְְהָאֱמֶת וְְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. ימי צום הם ימים של התלכדות, ימים שבהם אנשים עוסקים בצורכי ציבור ומנסים לתקן את פגמי החברה. משום כך מדגיש הנביא שגם כאשר יהפכו הצומות לימי חג יש לדבוק באמת ובשלום בין הבריות, ולא להתהולל בהם.

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: עֹד יבואו ימים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אנשים מ עַמִּים שונים וְְיֹשְְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת.

• וְְהָלְְכוּ יוֹשְְׁבֵי עיר אַחַת אֶל־אַחַת, אחרת לֵאמֹר: נֵלְְכָה הָלוֹךְְְ, הבה נלך לְְחַלּוֹת אֶת־פְְּנֵי ה', להתפלל לפני ה' במקדשו, וּלְְְבַקֵּשׁ אֶת־ה' צְְבָאוֹת. וחברו יענה לו: אֵלְְכָה גַּם־אָנִי.

• וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְְגוֹיִם עֲצוּמִים לְְבַקֵּשׁ אֶת־ה' צְְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם, וּלְְְחַלּוֹת אֶת־פְְּנֵי ה'. ממקומות שונים בעולם יתעוררו אנשים לבוא לירושלים. הרעיון שלעתיד לבוא יתאספו העמים ויעלו לרגל לירושלים מופיע בכמה מקומות בספר זכריה, אלא שכאן התופעה מתחילה מיחידים. אנשים פרטיים יצאו ממקומותיהם בעקבות התעוררות לבם להתפלל לפני ה', ובסוף יתברר שעמים שלמים הגיעו לירושלים וממלכות עצומות עלו אליה.

• כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת: בַּיָּמִים הָהֵמָּה, ההם יהיה זמן אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, מאומות העולם וְְהֶחֱזִיקוּ בִּכְְְנַף, בקצה בגדו של אִישׁ יְְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְְכָה עִמָּכֶם. הדְרך אותנו, הוליכנו ונהלנו, כִּי שָׁמַעְְְנוּ ש אֱלֹהִים עִמָּכֶם. רצוננו להסתפח אליכם, להתקשר עמכם ולסייע לכם.