זכריה-פרק-9

ביאורים

• מַשָּׂא, דיבור נבואי, שעלול להיות כרוך בתחושת כובד. המשא הוא דְְבַר־ה':בְְּאֶרֶץ חַדְְְרָךְְְ, מחוז שאינו רחוק מדמשק וְְדַמֶּשֶׂק תהיה מְְנֻחָתוֹ, נחלתו של ה', מקום משכנו. נחלת ה' תתפשט לצפון, כִּי לַה' תייחל עֵין אָדָם ובמיוחד עינם של כֹל שִׁבְְְטֵי יִשְְְׂרָאֵל, שהם הקרובים אליו.

• וְְגַם־חֲמָת, עיר בסוריה תִּגְְְבָָּל־בָּהּ, תיכלל בגבולה של נחלת ה', וגם צֹר וְְצִידוֹן, שהיו מרכזי מסחר, אמנות ויצירה גדולים, כִּי, אף שצור – ואולי צידון – חָכְְמָה מְְאֹד.

• וַתִּבֶן צֹר, שהייתה במקורה אי, והדבר הקל על הגנתה מפני תוקפים, מָצוֹר לָהּ, וַתִּצְְְבָָּר־כֶּסֶף כּאילו היה עָפָר, וְְצברה חָרוּץ, זהב כְְּטִיט חוּצוֹת, שברחובות. צור הקדימה באלפיים שנה ויותר את מדינות המסחר הגדולות באירופה, ונעשתה המדינה העשירה ביותר באזור.

• הִנֵּה אֲדֹנָי יוֹרִשֶׁנָּה, ירושש, או: ישמיד אותה, וְְהִכָּה בַיָּם חֵילָהּ, שהרי הגנתה התבססה על הים ועל הצי הצבאי שלה, וְְהִיא עצמה בָּאֵשׁ תֵּאָכֵל.

• תֵּרֶא אַשְְְׁקְְלוֹן את גורלה של צור וְְתִירָא, וְְעַזָּה תראה וְְתָחִיל, תרעד מְְאֹד. ערי הפלשתים האלו התבססו גם הן במידה רבה על מסחר ועל יחסי חוץ, אם כי לא באותו סדר גודל כמו צור וצידון, וְְהעיר עֶקְְְרוֹן כִּי־הוֹבִישׁ מֶבָּטָהּ, תקוותה נכזבה. אין לה לאן להביט, כי כאשר רואים כיצד אבדה צור, הם מבינים שכיבושם ואובדנם שלהם יבואו מהר מאוד, וְְאָבַד מֶלֶךְְְ מֵעַזָּה וְְאַשְְְׁקְְלוֹן לֹא תֵשֵׁב אלא תהפוך לשממה.

• וְְיָשַׁב מַמְְְזֵר, בני תערובות שונים בְְּאַשְְְׁדּוֹד, ובאופן כללי – וְְהִכְְְרַתִּי את גְְּאוֹן פְְּלִשְְְׁתִּים.

• וַהֲסִרֹתִי דָמָיו של העם הפלשתי מִפִּיו. מכל התחום הפלשתי יצאו הדמים שהוא שפך, וְְשִׁקֻּצָיו, אליליו יצאו מִבֵּין שִׁנָּיו, וְְנִשְְְׁאַר גַּם־הוּא – כל אזור ערי החוף לֵאלֹהֵינוּ. הוא יעבור לשליטת ישראל, וְְהָיָה כְְּאַלֻּף, מנהיג בִּיהוּדָה. מקום מושבם של הפלשתים יהפוך להיות מחוז חשוב למנהיגי יהודה, וְְעֶקְְְרוֹן הפלשתית תהיה כִּיבוּסִי, כינוי לירושלים, כלומר היא תהפוך לעיר יהודית.

• וְְחָנִיתִי לְְבֵיתִי, על בית ישראל מִצָּבָה, משמר, מוצב מבוצר ומוגן מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב, וְְלֹא־יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם עוֹד נֹגֵשׂ. כִּי עַתָּה את חורבן ערי החוף הפלשתיות ואת כיבושן על ידי ישראל רָאִיתִי בְְעֵינָי, עוד נזכה לראות בעינינו.

• גִּילִי מְְאֹד, בַּת־צִיּוֹן, הָרִיעִי, בַּת יְְרוּשָׁלִַם, כי הִנֵּה מַלְְְכֵּךְְְ יָבוֹא לָךְְְ, צַדִּיק וְְנוֹשָׁע, נחלץ מצרה הוּא. המלך יופיע כ עָנִי וְְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת. הוא לא ירכב על סוס כדרך מלכים אלא על חמור קטן, כמו הגואל הראשון – משה רבנו – בבואו למצרים לגאול את ישראל.

• וְְהִכְְְרַתִּי־רֶכֶב קרב מֵאֶפְְְרַיִם, וְְסוּס, ששימש ככלי מלחמה, אכרית מִירוּשָׁלִַם, וְְנִכְְְרְְתָה קֶשֶׁת מִלְְְחָמָה. וְְדִבֶּר אותו המלך שָׁלוֹם לַגּוֹיִם, וּמָָשְְְׁלוֹ, שלטונו יהיה מִיָּם עַד־יָם, וּמִנָּהָר – נהר פרת, עַד־אַפְְְסֵי, קצות האָרֶץ.

• גַּם־אַתְְּ, בת ציון, בּזכות דַם־בְְּרִיתֵךְְְ, דם הברית שבו נקשרו ישראל עם הקדוש ברוך הוא, שִׁלַּחְְְתִּי, שחררתי את אֲסִירַיִךְְְ מִבּוֹר ש אֵין מַיִם בּוֹ.

• שׁוּבוּ לְְבִצָּרוֹן, להיות מבוצרים ומוגנים, אתם אֲסִירֵי הַתִּקְְְוָה, אלו שלא נותרה להם אלא תקוותם, גַּם־הַיּוֹם מַגִּיד מִשְְְׁנֶה, כפל טובה אָשִׁיב לָךְְְ. אשלח אלייך מלך מושיע שיבשר לך כפליים ממה שהיה.

• כִּי־דָרַכְְְתִּי לִי את יְְהוּדָה כ קֶשֶׁת, מִלֵּאתִי את אֶפְְְרַיִם, ישראל בכוח, וְְעוֹרַרְְְתִּי, אגרֶה, אקומם את בָנַיִךְְְ, צִיּוֹן, עַל־בָּנַיִךְְְ, יָוָן. וְְשַׂמְְְתִּיךְְְ, בת ציון, כְְּחֶרֶב של גִּבּוֹר.

• וַה' עֲלֵיהֶם – על בני ישראל יֵרָאֶה, וְְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ, חציו יופיעו כמכת ברק וישמידו את האויבים, וַה' אֱלוֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְְְקָע כפי שתוקעים במלחמה, וְְהָלַךְְְ בְְּסַעֲרוֹת עד תֵּימָן, לקצה הדרום.

• ה' צְְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם במלחמתם, וְְאָכְְלוּ וְְכָבְְשׁוּ את אויביהם כמו אַבְְְנֵי־קֶלַע. וְְשָׁתוּ ו הָמוּ, יגעשו כְְּמוֹ־יָיִן תוסס, או: כמו שותה יין שהוא נסער ורועש. וּמָלְְאוּ בדם המלחמה והניצחון כַּמִּזְְְרָק, כלי שבו מקבלים דם, או כְְּזָוִיֹּת מִזְְְבֵּחַ, שעליהן מזים דם.

• וְְהוֹשִׁיעָם ה' אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כּראוי ל צֹאן עַמּוֹ, כִּי הם כ אַבְְְנֵי־נֵזֶר, אבנים יקרות הנקבעות בנזר המלך, מִתְְְנוֹסְְסוֹת, נישאות ומתנוצצות עַל־אַדְְְמָתוֹ,

• כִּי מַה רב טּוּבוֹ, וּמַה רב יָָּפְְְיוֹ של המלך המתגלה; של היום ההוא; העם; או פרי הארץ – דָּגָן יאכלו ה בַּחוּרִים, וְְתִירוֹשׁ, היין בראשיתו כשטרם תסס או כשתסס מעט, יְְנוֹבֵב, ידובב, או: ירומם ויפריח את לב ה בְְּתֻלוֹת.